מסיבת גמילה

פסח

נסעתי השבוע לאזור המרכז, למקום לא ידוע ואז שמעתי את את קולה האדיב של המנווטת בוויז אומרת "עומס תנועה בהמשך הדרך". הייתי אז באזור יבנה, והתנועה זרמה כסדרה. הסתכלתי על המסך וראיתי אותו.

 

קו אדום, מאיים, שאורכו היה כשבעה קילומטרים. גם בנתיב ממולי, הבחנתי בעומס תנועה לא מבוטל.

 

התברר לי שאני נוסע לכיוון הפקק, הוא ארוך ובלתי נמנע. ובוודאי יעכב את הנסיעה שלי בכשעה ורבע (על פי החישוב של הוויז).

 

אבל גם לחזור אחורה אי אפשר!

 

בעצם זהו סיפורו של פסח. לצרות הקשות ביותר בחיים נכנסים כמעט מבלי לשים לב. בהתחלה התנועה זורמת, אבל אז נכנסים לסוג של "לופ" שממנו אי אפשר לצאת.

 

בספר הזהר (זהר חדש, פ' יתרו) קוראים לזה מ"ט שערי טומאה. סוג של התמכרות. בני ישראל ירדו במצרים עד למ"ט שערי הטומאה, שער אחד (השער המחישים) לפני נקודת אל-החזור...

 

בני ישראל היו כה שקועים בבוץ המצרי, שכמעט הלכו לאיבוד, כאדם אשר איננו יכול לשלוט בהתמכרותו...

 

ההתמכרות של בני ישראל הייתה נקראת מצרים. אלהי מצרים, תרבות ירודה ומושחתת. לא סתם אנו מתחילים בהכנות לחג לפני החג, כשאנחנו מנקים את הבית, בודקים את החמץ ומבערים אותו.

 

קורה דבר מעניין עם החמץ בפסח.

משום שמדובר על איסור כרת, איסור חמור ביותר.

 

מדוע מדובר באיסור כה חמור?

 

קראתי השבוע מאמר מעניין ביותר מאת ד"ר טובה דיקשטיין, חוקרת אוכל ישראלי קדום.

 

היא טוענת שמצרים הייתה ידועה כארץ הדגן והלחם. 

 

"בזמן המשוער שבו שהו בני ישראל במצרים, ניזון כל העולם העתיק מדייסות ומצות. אבל באותה תקופה כבר הכירו המצרים את סוד התפיחה ואפו לחם תופח. לצורך אפייתו השתמשו בתנור, כנראה עוד המצאה מצרית. הרועים הנודדים, לעומתם אכלו מצות אפויות על גחלים. נודדים אינם יכולים לטלטל עמם תנור כבד שהכרחי לאפיית לחם תופח, או להמתין עד שיחמץ השאור… אכילת המצה נועדה לסמל את המעבר מתרבות של עבדים, שחיים על לחם החמץ המצרי, אל עם הרועים החופשי, אל לחם אבותיהם"

 

עם ישראל מבער את החמץ משום שהחמץ הוא סמל התרבות המצרית אשר ממנה הוא מבקש להתנער. ביעור החמץ מהווה סמל. (אם היינו משועבדים על ידי היפנים, היינו מבערים סושי לפני החג!).

 

בואו נחזור לתחום ההתמכרויות.

 

גמילה מהתמכרות הינה תהליך ארוך, אך הוא גם דורש צעדים דרסטיים. אין אדם שיצליח, לדוגמא, להיגמל מעישון  על ידי הורדה הדרגתית בכמות הסיגריות שהוא מעשן בכל יום.

 

הוא חייב לבער את החמץ שלו! לזרוק את חפיסת הסיגריות לפח, להפנים בדרך הקשה ביותר שבעקבות העישון הוא הגיע למ"ט שערי הטומאה שלו, כמעט לנקודת "אל-חזור" ושהעישון הוא נחלת העבר.

 

הדבר נכון לגבי כל סוגי ההתמכרויות. ייתכן שאין דוגמא טובה מזאת כדי להבין את התנהגותו של דור המדבר. מתמכרים היו אלה למצרים!

 

משברי האמונה שבני דור המדבר חוו במדבר נקראים בשפה המקצועית "תסמונת נסיגה". עליות וירידות עד שמצליחים להיגמל ולחצות את הקווים.

 

...

 

מאמרה של ד"ר דיקשטיין, שופך אור על ימי הפסח ועל אלה שלפניו. פסח הינו סוג של מסיבת גמילה. איפה נמצאת הנקודה בה חוצים את הקווים?

 

היא לא נמצאת בנקודה בה עזבנו את מצרים לאור היום.

וגם לא בנקודה בה חצינו את הים וראינו את מבחר שלישיו טובעים בים סוף.

 

ביקורת הדרכונים נמצאת בליל הסדר, במטבח הזהות היהודית לדורותיה. ביקורת הדרכונים נמצאת בלילה הזה, בו חוצים את הגבול כל שנה מחדש. בחוג המשפחתי, עם קבוצת תמיכה. עם דור אחד המספר לדור הבא איך הקב"ה הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע הנטויה.

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon