מתחילים ברגל ימין
ראש השנה
היום אציע לכם תרגיל שהנו בגדר מדע בדיוני. אדם עובר ניתוח, שחייו ומותו תלויים בו. נניח לרגע שאותו אדם הוא אתה (או את).
הכירורג פונה אליך ומציע עסקה מעניינת. "היום לא נרדים אותך. ננתח אותך בחדר הניתוח, אך אתה תוכל להמתין בחדר ההמתנה...". "הניתוח יהיה ארוך, תצטרך להמתין שעות ארוכות...".
ובזמן שמנתחים את גופך, את (נשמתך) יושבת בחוץ וממתינה עד שהדלת תיפתח ותתבשרי על תוצאות הניתוח.
איך היית מגיבה שם בחוץ?
כיצד היית נוהג במשך אותן השעות הארוכות בהן הוזמנת לשבת ולהמתין לידיעה על גורלך? בכובד או בקלות ראש?
האם היית קורא חוברות בחדר ההמתנה או בודק סטטוסים בסמארט-פון כפי שאתה רגיל לעשות בעת ביקורך אצל רופא השיניים או שמא היית מתמלא חרדה ומזיע?
אין לי ספק שהתשובה הנכונה היא ב' (מזיעים).
....
ראש השנה הוא יום פרדוכסלי, במובן מסוים. בימים אלה, על פי המסורת היהודית, נגזר דיננו בנוגע לשנה הנכנסת.
מי יחיה ומי ימות, נקרא מחר בפיוט "ונתנה תוקף". ראש השנה, אמור להיות יום מלא חרדה וכובד ראש.
אך, ביום זה, אנו לובשים בגדי חג, ולאחר שמשננים את תפילות המחזור (אשר בהחלט תואמות את רוח היום) חוזרים הביתה, שרים, שמחים ואוכלים...טונות של דבש (תפוח ודבש, חלה בדבש, עוף בדבש ומה לא בדבש...).
מעניין.
מנתחים אותנו בפנים.
ואנחנו ממתינים בחוץ, אוכלים ושרים...
מדוע לציין את "יום הדין" בדרך זאת?
....
כמעט כל דבר טוב בחיים מוקף –בתחילתו- בהילה של יופי ופשטות. הצעדים הראשונים שעשינו בגיל שנה היו מלווים בחיוכים ומחיאות כפיים (לתינוק, מוחאים כפיים אפילו כשהוא מלכלך את החיתול!). האותיות הראשונות שהצלחנו לזהות, מלוות בדבש וסוכריות. השעות הראשונות לאחר הנישואין, מלוות בשירה וריקוד המתועדים על ידי צלם מקצועי.
(ואפילו החודשים הראשונים כעולים חדשים, זכינו –אלה שעלינו ארצה- הן בקבלה מחממת לב של נציגי משרד הקליטה בנתב"ג, הן בחשבון הבנק על ידי מענקים וסלי קליטה למיניהם).
והדבר הוא כך משום שאנו יודעים שהתחלות הן חשובות (קריטיות, הייתי אומר). אנו יודעים שהרבה מהחשק ללמוד, לגדול ולהתקדם נובע מהעידוד הראשוני.
התחלות טובות הינן חשובות כי הן אלה אשר מכתיבות את הטון.
....
ספר יהושע, הראשון מבין ספרי הנביאים מתאר את כיבוש הארץ, שכידוע לכולכם החל בעיר יריחו. בזמן שישראל כבשו את העיר, כך מסופר ביהושע פרק ו', יהושע הכריז חרם על עיר ואסר לקחת ממנה שום פריט. השלל היה קודש לה'.
אך מסופר שם שאיש אחד מישראל, עכן שמו, התעלם מפקודתו של יהושע בן נון ולקח מן החרם למענו, דבר אשר מאוד הרגיז את הא-ל.
חרון אפו של הקב"ה התבטא בכך שלאחר כיבוש יריחו, בני ישראל רצו לכבוש עיר נוספת (העיר העי) וספגו שם מפלה צבאית איומה.
הגמרא (סנהדרין מד עמ' ב') מספרת שבשעה שעכן מעל בחרם, הקב"ה גזר כליה על עם ישראל. הסיבה היחידה שבגינה חמל על עם ישראל הייתה בזכותו של אברהם אבינו. כי בפעם הראשונה שנכנס לארץ כנען, בנה באותו מקום מזבח לה' והתפלל שם (בראשית יב, ח).
מדוע מה שעשה עכן היה כה איום ונורא?
האם אקט כזה מצדיק את השמדת כל עם ישראל?
הרב יששכר פרנד מציע תשובה מרתקת.
אכן היה נורא כי הקרב על יריחו, היה הקרב הראשון. זאת הייתה כניסתו של עם ישראל לארץ. הקרב הראשון היה חייב להיות מושלם.
כשעכן שלח את ידו בחרם, הוא השחית את ההתחלה.עכן גרם לעם ישראל להתחיל את המסע ברגל שמאל, וכמעט –על פי הגמרא- גרם להשמדת כל עם ישראל!
על פי חז"ל הדבר שהציל את העם הייתה ה-"התחלה שלפני ההתחלה". מה שהציל את העם הייתה תפילתו של אברהם אבינו במקום ההוא שנים רבות לפני כן, כשצעד את צעדיו הראשונים בארץ הקודש.
....
ימים אלה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, הם על פי מסורת ישראל ימים של הכרעות גורליות עבורנו, עבור עם ישראל ועבור העולם כולו.
וטוב אנו עושים שבצד תפילותינו הכנות לשנה טובה ומבורכת, אנו שרים, סועדים ומוקפים במשפחתיות, בקהילתיות, באהבה...ובהרבה דבש!
אין סתירה בעובדה שאנו שרים בחוץ בזמן שדיננו נחרץ פנימה, בחדר הניתוח.
כי זה מה שיכתיב את הטון של השנה הנכנסת. האופטימיות, הפשטות, והיופי הטמונים בכל התחלה. והמשפחה, והקהילה, איתן נשמח בשעות הטובות ועליהן נשען בשעות הפחות טובות.
מי ייתן ותהיה לנו שנה טובה ופורייה ונזכה בה לשפע ברכות, ברכות אושר, אהבה ופרנסה טובה.