top of page

אלהים מבקש את האדם

ראש השנה

אחד מגיבורי הסרט "צעצוע של סיפור" הוא צעצוע-רובוט בשם "באז שנות-אור", אשר משוכנע שהוא איננו צעצוע ושיכול לעוף בכוחות עצמו. הוא אינו מודע למגבלותיו ומתעקש ומכחיש את קיומו כבובה.

חבריו לארגז הצעצועים, מסבירים לו שהוא רק מצליח לעוף בשחקים בעזרת בעל הבית, ילד חמוד וקטן ושמו אנדי. 

אך הרובוט ממשיך בהתעקשותו.

בסרט הראשון של הסדרה, ישנה סצנה עוצמתי במיוחד בהקשר הזה. "באז שנות אור" עומד מול מכשיר הטלוויזיה ונתקל בפרסומת לצעצוע "באז שנות אור" ומגלה בשרוולו את מקור קיומו: MADE IN TAIWAN .

באותו רגע, "באז" מבין שהוא לא אחר מאשר צעצוע דומם, ועובר משבר. בניסיון אחרון ונואש להוכיח שהוא אכן דמות אמיתית, הוא מנסה לעוף אך לשווא...באז "שנות אור" נופל ונשבר. 

 

 

סצנה עוצמתי זה מזכיר לי את הפיוט "כי הנה כחומר" שאנו שרים כל שנה במסגרת הסליחות ביום הכיפורים. שם, האדם בפרט ועם ישראל בכלל, מתוארים כיצורים אשר כל כוחם נתון בחסדי שמיים.

 

כשם שבובת הסרט הבינה שאיננו יכול לעוף בכוחות עצמו אלא משום שישנה יד המכוונת אותו באוויר, אנו אומרים בפיוט זה שכל כוחנו נתון בידי הא-ל. שאנו "כחומר ביד היוצר". ואנו "כאבן ביד המסתת". ואנו "כזכוכית ביד המזגג".

 

שידו היא זאת שמאפשרת לנו לעוף. ורוח אפינו שייכת לו. אחרת, אנו היינו רק גולם ללא רוח חיים.   

ובכל אופן עלינו לשים לב לצד השני של המטבע. אם כי רוח אפינו שייכת לו, התורה מציעה מודל של הדדיות בין הקב"ה לאדם, מפגש מתמיד.

....

מעבר למעשה בראשית, שם מוזכרת המילה "מלאכה" בפעם הראשונה בתורה (וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה), אותה המילה מוזכרת בשני הקשרים נוספים. בהקשר של השבת (וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לַה' אֱ-לֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה) (שמות כ, ט) ובהקשר של בניית המשכן (וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֶת-הַמִּשְׁכָּן) (שמות לו, ח).

יש בדבר זה מסר עמוק ביותר. השבת מהווה המפגש בין האדם לבין הא-ל במימד הזמן. ועוד שהמשכן מהווה את המפגש במימד הפיזי.

מאז בריאת העולם, "המלאכה" נעשית בשותפות.

ראש השנה הינה הקריאה לחידוש המפגש הזה ולחידוש השותפות. שותפות זו החלה היום לפני חמשת אלפים שבע מאות ושמונים שנה, יום הקב"ה אמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

התנ"ך מלא דמויות להן א-להים מדבר ואומר להן: "בא נהיה שותפים, אני זקוק לך".

 

לפעמים, הוא הצליח.

רוב הפעמים הוא נענה בשלילה.

הקב"ה ביקש את האדם הראשון. ואת נח. ואת אברהם אבינו. ואת משה. ואת הנביא ירמיהו. ואת הנביא יונה. ואת אסתר המלכה. וגם אין ספור גיבורים אלמוניים לאורך ההיסטוריה.

 

וגם אותנו הוא מחפש.

שתיים מיצירותיו העמוקות ביותר של פרופ' אברהם יהושע השל מתארות את מהות המפגש הזה. בשנת 1951 השל פרסם את ספרו Man is not alone  ("האדם אינו לבד") וארבע שנים לאחר מכן פרסם God in search of Man  ("א-להים מבקש את האדם").

שתי כותרות אלה מבטאות יותר מכל דבר אחר את משנתו של השל.

 

האדם אינו לבד וחייב לפתוח את ליבו לרוממותו של הא-ל. אך באותה מידה חייב לדעת שגם הא-ל מחפש אותו.

 

...

רבי אבהו אומר במדרש שא-להים ברא הרבה עולמות מהסוג הזה שאנו מכירים וגם החריב אותם (בראשית רבה ג, ז). התורה מתארת את א-להים מחפש מימי מעשה בראשית אדם שיהיה זכאי לשתף פעולה איתו בבריאה.

הוא חיפש את האדם, והאדם אכזב אותו פעם אחר פעם עד שבימי נח –כך מתואר בתורה- א-להים מחליט בפעם האחרונה להחריב את העולם...

לא עוד.

 

הקב"ה משלים עם העובדה ש-"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא) ומבין שיהיה חייב להמשיך בחיפושים...זה אולי מסביר את העובדה על כך שקריאת התורה בראש השנה הינה חלק נכבד מקורות חייו של אברהם אבינו.

מן הראוי היה שנקרא בתורה את ברייתו של האדם?

מדוע אז קוראים על חיי אברהם אבינו?

 

כי אברהם היה אותו אדם אשר א-להים חיפש כל כך וסוף סוף הצליח למצוא...הוא היה צמא לאדם שיגיב לקריאתו באמירת "הנני".

העולם מלא שותפות בין שמיים וארץ.

 

החקלאי הוא שותפו של בורא עולם ב-"הוצאת לחם מן הארץ".

השופט שותפו של דיין המת בעשיית צדק בעולם.

הרופא, שותפו של הקב"ה ברפואת חולי וכאב.

גם אנו כאינדיבידואלים וכאומה נקראים כל יום לקחת חלק באותה השותפות ולהביא אור על העולם. הבה נשמע השנה את הקריאה ממרומים ונענה גם אנחנו 'הנני'.

 

bottom of page