בשבילי נברא העולם
ראש השנה
אגדת מספרת על פרעוש קטן שהחליט לעבור לגור עם בני משפחתו באוזנו של פיל. לחש הפרעוש לפיל: "אדוני הפיל: מתכננים אנחנו לעבור לגור באוזנך, וחשבתי לנכון להודיעך. אדוני יקח שבוע לשיקול ההצעה, ואז יחזיר לי תשובה".
הפיל, שאפילו לא היה מודע לקיומו של הפרעוש, בוודאי לא השיב תשובה כעבור שבוע. בכל אופן, הפרעוש ובני משפחתו חיכו שבעה ימים וקיבלו את שתיקתו של הפיל כהסכמה.
חודש עבר, ומשפחת הפרעושים הבינה שתנאי המגורים באוזנו של הפיל לא מספקים את רצונם.
אך לא רצו לפגוע ברגשותיו של הפיל והמתינו שבועות ארוכים עד שהחליטו להודיעו על רצונם לעזוב.
סוף סוף, אזר הפרעוש אומץ ואמר לפיל בנימוס.
"אדוני הפיל. שקלנו לעבור לדירה חדשה. אין לנו כל תלונה נגדך. אוזנך נעימה וחמימה. אך ברצוננו לעבור לשכונה בה שוכנת משפחתנו הרחבה, ברגלו של הסוס. נודה לך אם תודיע לנו בשבוע הקרוב אם יש לך התנגדות".
הפיל שוב לא אמר מילה. לא היה מודע בקיומו של הפרעוש לא בהגיעו ולא בלכתו.
והפרעוש ובני משפחתו עברו לדירתם החדשה במצפון נקי.
....
ראש השנה טומן בחובו מתח מסוים בין שני עקרונות הפוכים. מחד, אנחנו לא שונים כל כך מהפרעוש שבאגדה. "יסודנו בעפר וסופנו בעפר". האדם משול כחרס הנשבר, כחציר יבש, כציץ נובל, כצל עובר, כענן כלֶה, כרוח נושָׂבֶת, כאבק פורח, וכחלום יעוף. אנחנו עוברים בעולם, ועוברים מן העולם, ולפעמים נראה ש-"היקום" לא מבחין בקיומנו. אנחנו משולים לפרעוש שבאגדה...
אך מאידך ביום הזה נברא האדם, יהלום הכתר של מעשה בראשית. וכל מעשה, כל מילה, כל שתיקה, כל סטייה, (אפילו הקטנה ביותר!) נשקלים על ידי ריבון כל העולמים.
ואם לפעמים האדם מרגיש שאין "היקום" מרגיש בקיומו, מגיע ראש השנה ומבשר שעבור אדון הכול כל אדם הינו פיסת אמנות שמימית, יצור יחיד ומיוחד.
...
המשנה במסכת סנהדרין דנה בשאלה מדוע האדם נברא "יחידי" ולא נבראו כמה בני אדם במקביל. המשנה מציעה כמה תשובות לשאלה והיום לא ארחיב בנושא. אך כן הייתי מבקש להרחיב במסקנת המשנה: חז"ל אומרים לנו ש-"לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד, ה).
נדמה לי שעיקרון זה ("בשבילי נברא העולם") הינו אחת הסיסמאות הבולטות ביותר בחברה הפוסט-מודרנית.אנחנו חיים בעידן של נרקיסיזם קיצוני, במיוחד בקרב הדור הצעיר. צעירים שנהיו מכורים ל-"לייקים" ולעוקבים ב-"אינסטגרם" וב-"טוויטר". צעירים, אך לא רק צעירים, מרגישים שהעולם נברא בשבילם ורק בשבילם.
במהדורות האחרונות של ה-DSM, המדריך של אבחון הפרעות נפשיות, הוסר הנרקיסיזם מהרשימה. לא מפני שהאנושות החלימה מאותה ההפרעה. אלא מפני שהנרקיסיזם הפך לנורמה בימינו. כבר איננו הפרעה של מיעוט זניח.
אין דבר רע בלחשוב שהעולם נברא בשבילך. הבעיה היא כיצד מפרשים את אותו העיקרון.
....
ישנו גיבור במקרא, שבמובן מסוים גם הרגיש שהעולם נברא בשבילו. נח לא נברא יחידי. אך אחרי המבול הוא נותר "יחידי" בעולם.
ספר הזוהר מותח ביקורת עליו ורומז שנח אכן לא הבין היטב את משמעות המשפט "בשבילי נברא העולם".
ספר הזוהר עושה זאת באמצעות דמות מקראית קוטבית לדמותו של נח, אדם אשר גם הונח בתיבה ומצא את עצמו מוקף במים סוערים. אדם אשר חש על בשרו את אותו איום שנח חש: להיוותר "יחידי" בחברה שבה הוא חי. מדובר במשה רבנו. אחר חטא העגל, הוצעה למשה הצעה דומה לזו שהוצעה לנח בימי המבול. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב, י)
על פי ספר הזוהר יכול היה נח לסנגר על בני דורו, כשם שעשה משה לאחר חטא העגל.
אך סיפורו של נח הינו סיפור של כישלון אישי וחוסר אחריותו. נח לא הצליח להבין לעומק את הביטוי "בשבילי נברא העולם". הוא נתן לביטוי ההוא קונוטציה סטטיסטית ודמוגראפית, ולא חברתית-תיאולוגית.
על פי הגישה של ספר הזוהר הדרך הנכונה להבין את הביטוי "בשבילי נברא העולם" היא: "גורלו של העולם נשען על כתפיי וביכולתי להשפיע על המתרחש בו".
ואם לא העולם, אז לפחות המדינה.
ואם לא המדינה, לפחות הקהילה.
ואם לא הקהילה, לפחות על מי שאני.
...
מי ייתן ונזכה לשנה חדשה של חיי קהילה ותמיכה הדדית, הושטת יד לזולת ועשייה משותפת בה יתקיים בנו דברי חז"ל: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות ב, טז).