במחזורים מסוימים, מעל המילים "ותשובה, ותפילה וצדקה" שבפיוט "ונתנה תוקף" מובאות שלוש מילים המרחיבות את פשר אותו המשולש.

 

"צום, קול, ממון".

 

מן הסתם, ניתן להבין למה המילה "צום" הינה כנגד המילה "תשובה", המילה "קול" כנגד "תפילה" ו-"ממון" כנגד "צדקה". אך ישנו פרט שהוא פחות בולט בשלושת המילים האלה: הערך הגימטרי של כל אחת מאותן המילים הוא 136 ושלושתן ביחד 408.

 

קראתי בשם רבי מנחם מנדל מקוצק חידוש נפלא.

 

החל מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, אנו רגילים להוסיף אחרי התפילה את מזמור כז (לדוד ה' אורי וישעי). בחלקו הראשון של אותו פרק, אנו קוראים:

 

אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי:
אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.

 

רבי מנחם מנדל מקוצק מוצא שהמילה "זאת" בגמטריה שווה 408 בדיוק כמו "צום", "קול" ו-"ממון" ביחד!

 

אז מה הדבר הזה בא ללמדנו? מה משותף בין תשובה, תפילה וצדקה?

 

שלושת העקרונות האלה יכולים לחולל שינויים בתפישת עולמו של האדם. התשובה מחוללת שינויים בפן ההתנהגותי.התפילה, בפן הרוחני. הצדקה בפן החברתי.

 

כשאנחנו אומרים "בזאת" אני בוטח, בעצם אומרים שאנו סומכים ביכולת שלנו להשתנות.

 

שמעתי לפני מספר ימים חידוש יפה מפי בעל חידושי הרי"ם בנוגע לשהייתו של משה על הר סיני ערב קבלת התורה. ידוע לנו שמשה שהה על הר סיני ארבעים יום לפני מתן התורה. והדבר ברור. הוא היה חייב ללמוד את התורה, להעלות שאלות ותהיות, להעמיק בנקודות הפחות מובנות.

 

אבל מדוע עשה זאת בפעם השנייה, לאחר שבירת הלוחות הראשונים?

 

אומר בעל חידושי הרי"ם: "כי הוא היה אדם חדש!".

 

עבר קצת יותר מחודש מאז הלימוד הראשון, אבל האדם משתנה מדי יום ויומו.

התורה אותה למדנו שלשום, לא תראה כמו התורה שנלמד מחר.

האופן בו אנו מסתכלים על העולם משתנה עם הימים ועם השנים.

 

בימים אלה אנו בוטחים "בזאת". כי בלי "זאת" אין טעם לימים אלו.

 

מי ייתן וראש השנה זה יהיה גם ראש השינוי המיוחל.

​