פרשת השבוע

פרשת כי תצא

תחבולות היצר

פרשתינו פותחת בפסוק הבאים: "כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' א-להיך בידך ושבית שביו" (דברים כא, י). בפשט הכתובים מדובר על מלחמה נגד אויב חיצוני. אמנם, כבר אמרו חז"ל, שבדרך הרמז, מדובר כאן על מלחמה מסוג אחר, מלחמה נגד יצר הרע.

בחסידות מוסבר כי עיקר המלחמה נגד היצר נערכת ביום הכפורים; זה היום בו מנצחים את היצר הרע בכך שכל מה ששייך לישות הגשמית אסור באיסור חמור, וחווים רוחניות בלבד.

ובכל אופן זוהי אינה מלחמה בת יום אחד בלבד אלא מלחמה יומיומית, מלחמה קשה וכואבת כי יש ליצר הרע תחבולות מתוחכמות שקשה מאוד להתגבר עליהן. יצר הרע מסית את האדם לחטוא ולהתחמק מאחריותו ואותן תחבולות הן "נשקו" של היצר למען מילוי תפקידו.

מהן התחבולות של יצר הרע?

רבות, אך היום ברצוני לדבר על אחת מהן. הייתי מכנה תחבולה זאת "שליפת התירוצים", התמחותו של היצר.

מידי פעם אנו שולפים כל מיני תירוצים ומנסים לשכנע את עצמנו שאכן לא נתנו –לדוגמא- מספיק צדקה כי לא היה לנו מספיק כסף, או לא התנדבנו לטובת הקהילה כי לא היה לנו זמן, או פשוט כי חוזרים עייפים הביתה (זה תירוץ הקיים בכל הגילאים. גם ילד יגיד שלא למד מספיק כי לא היה לו זמן...והאמא תגיד לו: "לשחק בפלייסטיישן היה לך זמן?!").

זאת דרך אחת לנהל מלחמה נגד יצר הרע: תשאל את עצמך שאלות "קשות". לא נתת מכספך לצדקה כי לא היה לך כסף...תשאל את עצמך: ולבילויים מיותרים היה לך כסף? להחליף את הפלאפון שלא לצורך היה? אולי באמת לא היה לך כסף...אבל אתה צריך לשאול את עצמך את השאלות האלה...

לא תרמת מספיק לקהילה ולכלל החברה כי לא היה לך זמן? תשאל את עצמך: זמן לגלוש באינטרנט היה לך? ולשבת מול הטלוויזיה אפילו כשאין מה לראות? ולצאת לקניות גם כשאין צורך לקנות דבר? אולי באמת לא היה לך זמן...אבל תשאל את היצר האם זה נכון.

נכון הדבר גם לגבי העייפות. אולי זה נכון שאתה עייף, אבל תשאל את עצמך אם אין זה סתם תירוץ ואחת מתחבולות היצר.

אולי נוכל להבין את "שליפת התירוצים" דרך דוגמא מאוד אילוסטרטיבית שגם מופיעה בפרשת כי תצא. כמה פסוקים קדימה בפרשתנו מוצאים אנו את האיסור החריף והתמידי של "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'". התורה קובעת, כי גם אחרי דור עשירי, אין העמוני והמואבי ראויים להצטרף לקהל ישראל.

שני טעמים שונים ניתנו להרחקת אותם העמים. "על-דבר אשר לא-קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור מפתור ארם נהרים לקללך" (דברים כג, ה)

דבר מוזר. כל אחד מהטעמים הללו הוא טעם כבד בפני עצמו. לא לבוא לקראת עם רעב וצמא עם לחם ומים הוא דבר נורא...אך לשכור מכשף שיבוא ויקלל את ישראל גם הוא דבר נורא...מדוע יש צורך בשני טעמים?

בעיירה אחת בנו בית כנסת, אך לא סיימוהו, והיה עומד זמן רב בלא טיח ובלא צבע. פעם נזדמן לעיירה חזן מפורסם, ושילמו לו סכום כסף גדול שיעבור לפני התיבה בימים הנוראים.

שמע על המעשה ר' אייזל חריף, ואמר: "אף פעם לא הבנתי מדוע התורה מביאה שני טעמים שונים להרחקת עמוני ומואבי. רק עכשיו הבנתי. אלמלא שכרו המואבים את בלעם בממון רב, היו יכולים להתנצל ולהגיד שלא באו לקראת ישראל עם לחם ומים משום שהיו עניים, ובקושי היה להם לפרנסת עצמם. עכשיו ששכרו את בלעם בכסף רב, כבר אין התירוצים...".

וסיים: "מי שיש לו כסף בשביל חזן, יש לו כסף בשביל לגמור את בית הכנסת...".

תמיד נמצא תירוץ לכל דבר אם נרצה. זה דרכו של היצר. אנחנו אלופי התירוצים. נאמר שאין זמן, או שאין כסף, או שעייפים, או מה שלא נאמר...

זאת המלחמה שמציעה הפרשה, מלחמה קשה שממנה רק נוכל לצאת חזקים יותר,אחראיים יותר, ובוגרים יותר...