השבוע נקרא בפרשת ואתחנן את הפרשה הראשונה שבקריאת שמע: "שמע...ואהבת". שבוע הבא, בפרשת עקב, נקרא את הפרשה השנייה: "והיה אם שמע".

"קריאת שמע" היא ללא ספק התפילה המפורסמת ביותר בסידור, ולא פלא הדבר. בפרשה הראשונה כתוב על אהבת ה' ("ואהבת את ה' א-להיך"), על קיום המצוות ("והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך"), על לימוד תורה ("ושננתם לבניך ודברת בם"), ועל מצוות תפילין ומזוזה ("וקשרתם לאות על ידך... וכתבתם על מזֻזֹת ביתך ובשעריך").

ברור שהפרשה הראשונה כוללת רעיונות מרכזיים בחיי היהודים. אבל אם אנחנו קוראים את הפרשה השנייה המופיעה בפרשתנו, נראה שאין הרבה חידושים. קשה להבין למה חז"ל הורו לנו גם לקרוא את אותה הפרשה.

כל רעיון הנמצא בפרשה השנייה של "קריאת שמע", נמצא גם בפרשה הראשונה. בפרשת "והיה אם שמע" גם כתוב על אהבת ה' ("לאהבה את ה' א-להיכם ולעבדו"), על קיום המצוות ("ושמתם את דברי אלה על לבבכם"), על לימוד תורה ("ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם"), ועל מצוות תפילין ומזוזה ("וקשרתם אֹתם לאות על ידכם... וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"), ואין הפרשה השנייה אלא מעין "שידור חוזר" או "אח קטן" של פרשת "שמע ישראל".

אבל יש בעצם רעיון חדש בפרשה השנייה. אם אנחנו מעיינים היטב בתוכן שלה, נראה שכל אותם הרעיונות קשורים עם רעיון אחר שבכלל לא מופיע בפרשה הראשונה והוא "שכר ועונש".

בעוד שהפרשה הראשונה מצווה לנו את שמירת המצוות משום אהבת הבורא, הפרשה השנייה מדברת על עבודה שלא לשמה, משום אינטרס תועלתני, משום החשש לעונש.

למה? אם כבר כתוב שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, למה יש צורך להביא את הרעיון של השכר והעונש.

אסביר זאת באמצעות דוגמא טריוויאלית. אדם הרוכב על האופניים חייב לחבוש קסדה. אם נאמר לו: "שים קסדה על ראשך למען תחיה!", אולי הוא ישמע אותי. אבל אם אני אומר לו: "שים קסדה על הראש, כי אם המשטרה "תתפוס" אותך בלעדיה תקבל קנס ותקח ממך את האופניים...שם בטוח שהוא ישמע אותי.

למה אנשים חוגרים חגורות בטיחות? רובם יודעים את התיאוריה. כולם יודעים שהחגורה מצילה חיים, אבל רובם חוגרים חגורה בטיחות משום החשש לדו"ח.

האם לאבד את החיים היא לא סיבה מספיק טובה על מנת לשכנע אנשים להדק את החגורה?

סכנה קטנה וקרובה גורמת לחששות ותסכולים גדולים יותר מסכנה גדולה אבל רחוקה. נשמע מגוחך...אנשים יודעים שלאבד את החיים זה מה שהוא נורא, אבל אף אחד לא חיווה את זה מעולם...אבל אנשים כן יודעים מה מרגישים כשצריכים לשלם את הדו"ח בסניף הדואר.

זאת מטרתה של הפרשה השנייה, אזהרה קונקרטית המחזקת את הטון של תורה.
פשוט כי להגיד: "שים קסדה למען תחיה" הינו דבר נכון, אבל לא תמיד זה עובד.