פרשת השבוע

פרשת חוקת

ערכו של יהלום

כמעט כל תכונה טובה הניתנת להערכה הייתה במשה רבנו: חזון, חכמה, צניעות, שנאת בצע, יושר (אין ספק שלו היו לנו היום מנהיגים, שרים וחברי כנסת בעלי אחוז אחד מהמעלות הטובות שהיו אצלו, היינו אומרים "דיינו"). מה עוד ניתן לבקש? מה לא נכתב עליו כרב דיין ומנהיג מדיני?

ובכל אופן, אותו דור שהיה עד למנהיגותו יוצאת הדופן, לא ידע להעריך את משה.

פרשת חוקת מביאה בין השאר את סיפור מותו של אהרן הכהן: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במדבר כ, כט). המדרש מפנה את תשומת לבנו להבדל הקיים בין תגובתו של העם בעקבות מותו של אהרן לעומת תגובת בני ישראל בעקבות מותו של משה אשר מתואר בסוף ספר דברים.

אבות דר' נתן מציין שאת מותו של משה לא בכו אלא אנשים בלבד...אבל אצל אהרן, "כל בית ישראל" בכה אותו, האנשים והנשים ביחד. המדרש מציין זאת על סמך לשון הכתוב בספר דברים המתאר את אבלו של העם על מותו של משה. "ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה" (דברים לד, ח). גם בכו אותו שלושים יום...אך רק "בני ישראל" ולא "כל בית ישראל".

קשה להבין שאותו אבל על מותו של משה לא היה אבל מוחלט. ומדוע? כי משה היה מוכיח את בני עמו בדברים, הוא היה איש האמת, הצדק והדין ולא כל אדם אוהב את התכונות הללו.

ישנו סיפור נפלא על אודות רבי משולם איגרא, רבה של פרשבורג, שחי בדורו של הגאון מוילנא במאה השמונה עשרה.

בצעירותו השתדך רבי משולם עם בתו של גביר גדול בעיר בוצץ.

בהזדמנות אחת, כמה חודשים לפני החופה, התארח רבי משולם הצעיר בביתם של הורי ארוסתו שרצו להכירו. אחרי שהוגשה הסעודה הגיע זמן הקינוח. רבי משולם איגרא הצעיר הבחין שעל השולחן היה מונח משקה משונה בצבע שחור שלא ראה מימיו...המשקה השחור היה קפה ולידו קנקן חלב וסוכר.

רבי משולם לא ידע כיצד אוכלים זאת וגם התבייש לשאול על טיב המשקה. הוא נזכר בסוגייא תלמודית מפורסמת האומרת שאכילה קודמת לשתייה. לכן הוא לקח כפית ואכל כמות מכובדת של סוכר.

אחר כך התלבט. איך להמשיך? במשקה השחור או בלבן?

הוא נזכר מהר שבתורה הערב קודם ליום (כתוב "ויהי ערב ויהי בקר"), ואז המשיך עם הקפה. כשהיה אמור לסיים את ה-"קינוח" עם כוס חלב, שוב התלבט באיזו שאלה הלכתית בזמן שהבחין שבתחתית הכוס נותר הבוץ של הקפה.

שוב האכילה קודמת לשתייה. שוב לקח כפית בידו ואכל בעדינות את בוץ הקפה שבתחתית הכוס ורק אז שתה כוס חלב.

ביתו של הגביר היתה בהלם. איך ייתכן שתינשא ל-"בול עץ" שבקושי יודע לשתות כוס קפה? מסופר שבאותו לילה השידוך התבטל.

כמה שנים אחרי אותו לילה בלתי נשכח, ביקר אותו גביר אצל רבי ישעיה פיק, בעל "מסורת הש"ס". באותו רגע שהגביר נכנס למשרדו של הרב, רבי ישעיה פיק היה שקוע בקריאת תשובה הלכתית מבריקה חתומה על ידי משולם איגרא.

רבי ישעיה פיק שאל את הגביר אם מכיר הוא במקרה את הגאון הגדול רבי משולם איגרא שהיה גר באזור מגוריו.

כאשר שמע הגביר את שאלתו של הגאון, התעלף ונפל על הרצפה ולאחר שהשיבו את רוחו שאלו רבי ישעיה פיק לפשר התרגשותו. השיב הגביר ואמר: "גאון זה היה חתני והוצאתי אותו מביתי בראותי שלא ידע כיצד שותים כוס קפה".

"אם כך, השיב לו הגאון, טוב ששוב תתעלף".

בני אותו דור לא העריכו את משה כי לא כל אדם מסוגל להעריך את ערכו האמיתי של יהלום.

גם ערכו של יהלום נקבע על פי גדלו, שלמותו, שקיפותו ונקיונו...
לא כל אדם מתמחה בתחום הזה.