פרשת השבוע
פרשת אמור
סולם העומר
ארבעים ותשעה יום עוברים בין יציאת בני ישראל ממצרים ועד למעמד הר סיני וקבלת התורה. המסע הזה בן שבעה השבועות המכונה 'ספירת העומר', מוזכר בפרשה שלנו, פרשת אמור.
בימים אלה עובר עם ישראל, בכל שנה, תהליך של הכנה לקראת מתן התורה, תהליך של התנתקות מהטומאה המצרית והכניסה לחיים של קדושה. על פי חז"ל, עם ישראל היה שקוע במצרים בתהליך של הדרדרות רוחנית.
חכמינו אומרים שישנן חמישים דרגות של הדרדרות רוחנית (המכונים שערים של טומאה) ובני ישראל ירדו עד לשער הארבעים ותשעה קרוב מאוד לנקודת האל-חזור. ספירת העומר הנה בעצם, התהליך בו אנחנו עולים מחדש מאותו סולם של הדרדרות רוחנית.
בכל יום שעובר, משירים בני ישראל מעצמם קליפה נוספת של טומאה, ארבעים ותשע קליפות, ובמקום מ''ט שערי טומאה אנו עולים למ''ט שערי קדושה.
אבל יש בגשר הזה שבין פסח לעצרת (=שבועות) דבר נוסף, עמוק ומעלה מחשבות רבות גם כלפי המציאות העכשווית. פסח הוא חג של חרות וגאולה פיזית. אבל אין באותה הגאולה תכלית, אלא אמצעי לפרוייקט הרוחני המתממש בהר סיני. כמו חתן הסופר את הימים כדי להתייחד עם כלתו. עם ישראל מונה את הימים המפרידים בין גאולה גשמית ארצית לבין הגאולה הרוחנית.
במהלך השבוע החגיגי הזה שעבר, בין מנגלים וגחלים, חשבתי רבות על אותה הנקודה. דבר דומה קורה בעצם עם יום העצמאות. ברור שעצמאות היא דבר משמח. אבל האם יש לנו כחברה פרוייקט רוחני? האם באמת אנחנו מהווים כמדינה 'אור לגויים'? האם העצמאות היא אמצעי או כבר הפכנו אותו לתכלית?
אומר רבי משה גריליק בספרו "פרשה ופשרה", לגבי אותו הגשר המכונה 'ספירת העומר' המגשר בין חירות הגוף וחירות הנפש:
בני דור המדבר הפקיעו, דרך הספירה הזאת, את חג הפסח ממעמדו העצמאי והפכוהו למבשרו של חג השבועות. כך נוצר הגשר והקשר בין שני חגים אלו. הספירה המאחדת לימדה שאין להפריד בין גאולה גשמית ארצית לבין גאולה רוחנית. אין הראשונה קיימת בלעדי רעותה.
עצם קיומה של הגאולה המדינית נתון בסכנה, אם תראה בעצמה את התכלית הסופית ואת חזות הכל. מהפכות רבות שקעו בגלל עייפות גיבוריהן, שהאמינו כי הגיעו לסוף הדרך ואין עוד אל מה לשאוף. יציבותן של מדינות רבות, שזכו ביום מן הימים לעצמאות, התערערה משום שהמטרה האחרונה שנותרה להן היתה מאבקי שלטון מכוערים בין המשחררים.
ספירת העומר אומרת 'לא' למה שהושג. היא רואה ביציאת מצרים שלב, שלב חשוב ויקר, אך לא יתכן להחליפו בסולם עצמו, סולם העלייה הרוחנית והשלמות האנושית, הגלומה בתורה של חג השבועות.
מי יתן וגם אנחנו נוכל לגשר על הפער הזה ונעלה מדרגה, מדרגה, לקראת חזון רוחני שישלים אותנו כחברה.