פרשת במדבר מתארת בפסוקיה האחרונים את אופן נשיאת המשכן וכליו על ידי שבט בני לוי. בין השאר מסופר על תפקידו של אלעזר בן אהרן הכהן, שמתואר בתורה כ-"נשיא נשיאי הלוי" (במדבר ג, לב), הדמות הנבחרה ביותר של השבט הנבחר ביותר.

גם כשהיה מדובר בדמות כה חשובה, משאו של אלעזר הכהן לא היה קל.

על פי פרשתנו הוא היה נושא את הקטורת שהיו מקטירים בבוקר ובערב במשכן (ומשקלה 365 מנה, או במונחים מודרניים כ-180 ק"ג), שמן המאור להדלקת המנורה לשנה שלימה (183 לוגים, או כששים ליטר) וגם את מנחת התמיד...

לא ידוע לנו היטב כיצד הצליח בן תמותה לשאת על שכמו משא כבד כל כך.

רש"י בפירושו לגמרא (שבת צב. ד"ה "שכן") אומר שאלעזר היה נושא שמן אחד בשמאלו, את הקטורת בחיקו ואת מנחת התמיד בכתפו. ובכל אופן עדיין נראה הדבר כמשא די כבד. וגם אם הרמב"ן הודיע לנו שאלעזר הכהן היה "חזק ואמיץ כיעקב אבינו", בכל אופן העניין הזה דורש עיון מעמיק.

אעלה שתי שאלות, ואציע תשובה אחת לשתיהן:

השאלה הראשונה היא מדוע לא הטיל אלעזר את העבודה הזאת על אחרים (הלא כך נהוג בדרך כלל על ידי מלכים, נשיאים, ראשי משלה וחברי כנסת?). שאלה שנייה היא האם לא ראה את אותו המשא הכבד כמעשה משפיל.

אענה לשאלה הזאת באמצעות סיפור אישי.

בשנת 98' הייתי רב "טרי" בקהילה בבואנוס איירס ומהר מאוד הרגשתי שכמה דברים אינם תקינים. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מסדר את אולם בית הכנסת, את הכיסאות (לפעמים אף מנקה אותו!) וראיתי זאת כדבר לא ראוי למעלתי ה-"רם" כרב בישראל.

במהלך השבועות הצטערתי יום וליל על אותם התפקידים שחלו עלי. היו מספיק עובדים בקהילה שיעשו את הדבר עבורי. מדוע דווקא אני?

בוקר אחד, קמתי והלכתי לדבר עם מורי דני פיינשטיין שהיה דקן הסמינריו לשעבר, ורציתי לשתף אותו בצערי. השיחה ארכה רק שתי דקות. הוא סיפר לי כשהרב מרשל מאיר ז"ל יסד את קהילת "בית אל" בבואנוס איירס, שהיתה בשנות השישים הקהילה הקונסרבטיבית הראשונה בדרום אמריקה, כל יום שישי, לפני כניסת השבת, הוא היה נכנס לשירותים על מנת לבדוק אם היה מספיק נייר טואלט בכל התאים.

גם אני, היום, כשרואה כיצד חברי קהילתי עורכים שולחנות לכל קידוש, שואל את עצמי כמה פשוט היה, לו היתה לנו עוזרת שתבוא ותארגן את זה.

לו היה כך, לא היה צורך ברשימת תורניות או במציאת מחליף או מחליפה כשמישהו או מישהי מבטלים את תורנותם.
היינו יכולים לחזור הביתה מיד עם תום הקידוש ללא צורך לפינוי שולחנות ואשפה במו ידינו.

ודאי, ובלי שום ספק, שזה היה הרבה יותר פשוט...אבל זה לא היה אותו דבר. כי איננו עוסקים בסתם עבודה, אלא ב-"עבודת קודש".

המדרש מספר לנו שיהושע בן נון, זכה למנהיגות לא רק משום שהיה מוכשר לאותה משימה. הוא זכה למנהיגות במקום משה כי נהג לסדר את הספסלים ולפרוש את המחצלות באהלו של רבו (במדבר רבה כא).

אם כך מה היה מקור כוחו של אלעזר הכהן? האם היה מדובר רק על "סיעתא דשמיא" שהפך אותו לחזק ואמיץ כיעקב אבינו? דומני שהתשובה היא יותר פשוטה.

מה שפשוטי העם רואים כמשא "כבד",
אחרים רואים כמשא "כבוד".

עבור מי שרואה דבר כמשא כבוד וכעבודת קודש, מגבלותיו הן דבר שולי.