מצוות שמירת השבת מופיעה בפסוקים הראשונים של הפרשה: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" (ויקרא יט, ג).

לפני מספר שבועות חברת קהילה שהחלה לבוא בקביעות לתפילות שלנו בשבת, ספרה לי עד כמה הכרחי בעבורה לסיים את השבוע ולהיכנס לאווירת השבת אצלנו, במסגרת קהילתית (גם כשהיא מגדירה את עצמה כ-"חילונית").

הדבר מובן.

שמירת השבת הנה הרבה מעבר לחובה דתית. מדובר בצורך נפשי.

רעיון השבת הוא עד כדי כך מרכזי במסורת היהודית, שאנחנו זוכרים אותו כל יום, ואפילו לא מודעים לכך. בעולם הקדמון, קראו לימי השבוע על שם גרמי השמים. אפילו היום, בכמה שפות ניתן לראות זאת.

Sunday על שם השמש (Sun)
Monday על שם הירח (Moon).
Saturday על שם Saturn (שבתאי)

(וגם בספרדית Miercoles (Wednesday) על שם Mercury).

אבל אצלנו בעברית הדבר שונה לגמרי. אצלנו יש יום ראשון (לשבת), שני (לשבת), שלישי (לשבת) וכו'. כל יום בעצם אנחנו זוכרים כמה ימים עברו מהשבת שעברה, ומתקרבים לשבת הבאה.

מדוע השבת היא כל כך הכרחית, גם בין אלה המגדירים עצמם כ-"חילוניים"?

בזמן הזה אנשים דואגים יותר לבריאות הגוף, מאשר לבריאות הנפש, ולמען האמת אחרי כל המתח שאנחנו עוברים במהלך השבוע, אנחנו מגיעים לשבת עם "זיהום נפשי".

אבל איך הנפש עשויה להזדהם? קל יותר לדבר ולהבין את זיהום נחל קישון, או את זיהום האוויר. אבל...הנפש? איך?

לגוף שלנו יש שבעה "חלונות". דרך אותם ה-"חלונות" הנפש נושמת, חיה ומתקשרת עם הסביבה. אותם החלונות ממוקדים בראש. יש חלון בפה. שניים באף. שניים בעיניים. ושניים באזניים. ה-"זיהום" במהלך השבוע נכנס דרך אותם החלונות, כשם שהלכלוך נכנס הביתה בימי החמסין גם דרך פתחי הבית.

וכשאנו עורכים את ההבדלה במוצאי השבת, אנחנו מקדישים ברכה לכל אחד מאותם החלונות. במקום ראשון, מקדישים ברכה לפה ומבדילים על היין. במקום שני מברכים ומריחים את הבשמים ומקדישים ברכה לאף. אחרי זה מברכים על הנר ומקדישים ברכה לעיניים. ובסוף, פשוט שומעים את ברכת ה-"הבדלה" ומקדישים ברכה לאזניים. אותן הברכות הנן בגדר מתנות וחומות מגן לאותם החושים, דווקא באותו הרגע שהשבוע מתחיל מחדש והזיהום מוצא שוב את שערי הכניסה אל מעמקי הנפש.

בעוד שבוע, שוב תגיע אלינו השבת. צר לי לאמר זאת, אבל אני לא חושב שהשבוע הנכנס יהיה נטול לחצים וריצות. איני חושב גם שהחדשות שנשמע בערב יהיו מי יודע מה...

אבל לפחות, שוב תגיע השבת, אותה מתנה שבועית של עשרים וחמש שעות המורידה את כמות הזיהום הנפשי ומשפרת את איכות הרוח. ככתוב בהגדה של פסח: "אילו נתן לנו את השבת דיינו!".