קורים שני דברים משונים מאוד עם יצחק אבינו.

הדבר הראשון הוא שיצחק הוא היחיד מבין שלושה האבות שלא שינה את שמו. הדבר השני קשור לשמו של בנם של אברהם אבינו ושרה אימנו : יצחק. דמותו של יצחק מעורר כל רגש אנושי...חוץ מצחוק!

בעצם, כולם צוחקים בעלילה המקראית...חוץ מיצחק. לידתו של יצחק מעורר צחוק בכולם...אך יצחק נותר גיבור טראגי.
​
אצל ארבהם נאמר: "ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד..." (בראשית יז, יז). אצל אימו שרה, שרה: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית יח, יב). אצל אחיו ישמעאל: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כא, ט).
​
מתי "יצחק" יצחק?
זה יקרה רק אחרי העקדה.

בתחילת פרשת תולדות מסופר על ירידתם של יצחק ורבקה גררה, בימי הרעב. התורה מספרת שאבימלך, מלך גרר, חמד ברבקה אמנו. ולפתע, אבימלך מסתכל בעד החלון: "וירא, והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" (בראשית כו, ח).

אולי זו הפעם היחידה בתורה, בה אירוע אשר יצחק לקח בו חלק מובא בזכותו ולא בזכות אביו אברהם (כמו בסיפור העקידה) או יעקב בנו (כמו בסיפור על מכירת הבכורה). לרוב, יצחק נתפש כחוליה המחברת בין אברהם ליעקב. אך ירידתו של יצחק לארץ גרר, הינה סיפורם הבלעדי של יצחק ורבקה. ושם, בארץ גרר, אנחנו רואים את יצחק ברגע של אינטימיות, משוחרר, ומצחק עם רבקה אשתו.

אלי וויזל, פרס נובל לשלום בשנת 1986 מביא פרשנות מרתקת אודות חייו של יצחק לאחר העקידה.

דברים אלה, במובן מסוים, הינם בעלי נימה אוטו-ביוגרפית. וויזל, בהיותו ניצול שואה, מצא יותר מנקודה חיבור אחת בין קורות חייו של יצחק אבינו, לבין קורות חייו.

וקריאה זאת אולי תענה על אותן שתי השאלות ששאלתי בראשית דבריי:

מדוע לא שינה שמו? מדוע גיבור כה טראגי נקרא "יצחק"?
​
אומר אלי וויזל:
​
מה קרה ליצחק אחרי שעזב את הר המוריה? הוא נהפך למשורר – ליוצר של תפילת מנחה – ולא פרש מן הציבור. הוא גם לא מרד בחיים. אפשר היה לצפות שישאף לחיי נדודים, יבקש להימלט אל האבדון. אבל במקום זה יצחק התיישב על אדמתו, לא נטש אותה מעולם, ושמר על שמו. הוא נישא, ילד ילדים וסירב לתת לגורל לעשות ממנו איש מריר. הוא לא שנא את בני דורו ולא כעס עליהם על שלא היו שותפים לחוויה שלו... יצחק השכיל להפוך את הסבל לתפילה ולאהבה במקום להופכו למרירות ולקללה. זה מה שמעניק לאדם את הזכויות ואת הכוחות שאין לאדם אחר. והגמול שקיבל? בית המקדש נבנה על הר המוריה. לא על הר סיני....מדוע נקרא הטרגי שבאבותינו בשם "יצחק", מלשון צחוק? זו הסיבה: כניצול, כשורד הראשון, היה עליו ללמד אותנו שאפשר לסבול ולהתייאש חיים שלמים, ועדיין לא לוותר על אמנות הצחוק.
​
ולבסוף, אחרי כל תלאות הדרך, יצחק מלמד אותנו שתמיד ניתן לבחור בחיים, במשפחה, באהבה ובשירה.
ולבסוף, יצחק צחק.