פרשת השבוע
פרשת אמור
התמתנות קטנות
בחור צעיר רצה להתבגר מהר ולהגיע לאותו שלב בו יוכל לחיות חיים עצמאיים. אך אותו היום לא הגיע מהר כפי שהבחור ציפה, והוא היה חסר סבלנות.
לילה אחד, הופיע מלאך בפני הבחור, והביא עמו מתנה שמימית:
"זהו כדור חוטי משי", אמר לו.
"באמצעות החוטים, תוכל למנוע המתנות ארוכות. כשיתחשק לך להקדים אירוע בחיים, שחרר את קצה החוט, והעתיד יהפוך להווה. החוטים האלה הינם הזמן שלך. רק תהיה זהיר ועשה בהם שימוש נבון".
הבחור קיבל את המתנה השמימית בהתרגשות, משך בחוט והפך בין לילה לאדם בוגר. פתאום מצא את עצמו באירוע מפואר, בו הכיר בחורה יפיפייה שהדליקה בלבו את ניצוץ האהבה. שוב משך הבחור בחוט על מנת שאותו מפגש מרגש יוביל לחתונה ובין לילה מצא את עצמו מתחת לחופה.
לאחר מכן, הוא משך שוב בחוט, על מנת שבנו הראשון יולד,...ושוב על מנת שזה יגדל. ואז נולדו לו עוד ילדים, וגם לאלה נולדו ילדים.
וכל זה קרה ללא שום המתנה הודות לאותה המתנה השמימית.
אותו האיש בא בימים, והפך חלש ותשוש. הוא משך פעם נוספת בחוט, אך הפעם לא נותר בידו מאומה. הוא הגיע לסופו של כדור החוטים.
המלאך שוב הופיע לפניו ואמר לו: "אמרתי לך שתהיה זהיר, אך נדמה לי שלא הקשבת לי. אותם החוטים היו החיים שלך, וגם אלו הגיעו לסיומם".
האיש נשם את נשימתו האחרונה.
מאז המפגש הראשון שלו עם המלאך, עבר רק חודש ימים...
....
נמשל הסיפור ברור. רוב חיינו אנחנו חיים בהמתנה. ממתינים עד שנגיע לגיל הבגרות. ואז חתונה. ואז הילדים. ואז חתונת הבנים. ואז נכדים.
אנחנו ממתינים להנאות שמספקים לנו חיינו. אך ההמתנה תהיה תמיד ארוכה יותר מההנאה עצמה.
ולא רק זאת. אותה ההמתנה הינה בעלת משמעות רק כשאותן ההנאות, שהינן אותן הברכות שמקורן בשמים, מגיעות לידינו.
ללא ההנאה, ההמתנה תהיה אכזרית וכואבת, כי אין אדם שמסוגל להמתין שנים עבור דבר שלא יגיע.
אביא משל נוסף, אך הפעם סיפור אמיתי.
ביקרתי בחול המועד יחד עם בנותיי בלונה פארק. ביקור בלונה-פארק בחול המועד פסח (ביום שרבי!) עבור כל הורה ממוצע, הינו חוויה דומה להשכרת צימער בסמוך לגיהינום: ההנאה עלולה להיות מהולה בסבל רב.
שש שעות בתוך הפארק, במתוכן המתנו חמש שעות וחצי בתורים הארוכים, ושיחקנו נטו חצי שעה!
המתנו הרבה, שיחקנו מעט, אך הפיצוי היה ענק.
למרות החום, וההמתנה הארוכה, צחקנו ונהנינו.
...
אלה הם חיינו. ישנן המתנות מפורסמות במקרא.
יעקוב אבינו עבד שבע שנים עבור רחל אהובתו "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה" (בראשית כט, כ). הזמן הזה רק העצים את אהבתו כלפיה.
עוד המתנה מוכרת, קשורה לעונה זאת בלוח השנה העברי.
מדוע אנו ממתינים שבעה שבועות מזמן חירותנו, לזמן מתן תורתנו?
מדוע בני ישראל לא היו ראויים לקבל את התורה מיד עם צאתם ממצרים?
אומר רבי יצחק במדרש: ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם תורה מיד. אלא אמר הקדוש-ברוך-הוא: עדיין לא בא זיוום של בניי, משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואין הם יכולים לקבל תורה מיד?
משל למה הדבר דומה?
למלך שעמד בנו מחוליו ואמר לו מורו: ילך בנך לבית הספר שלו. אמר: עדיין לא בא זיוו של בני ואתה אומר ילך לבית ספר שלו? אלא יתעדן בני שנים ושלושה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא, ואחר כך ילך לבית הספר שלו. - כך אמר הקדוש-ברוך-הוא: עדיין לא בא זיוום של בני. משעבוד טיט ולבנים יצאו - ואני נותן להם את התורה? אלא יתעדנו בני שנים שלושה חודשים במן ובאר ושליו ואחר כך אני נותן להם את התורה" (קהלת רבה ג).
יוצא מזה שהמתנות הן חיוניות בחיים, כשבסוף ההמתנה מחכה לנו ברכה. ואם יגש מלאך אל אדם עם אותו כדור חוטי משי, אסור יהיה לו להתפתות ולמשוך את החוט, אלא לעטוף באהבה את החוטים ולשמור אותם היטב בין אוצרותיו.
רוב החיים אנחנו ממתינים.
כמוני וכבנותיי בלונה פארק.
המתנה רבה, הנאות ספורות אבל טובות, ומעלות חיוך על הפנים.
זה לא רק חלק מהחיים, אלא רוב החיים עצמם.