פרשת השבוע

פרשת נצבים

היינו שם

על טיסה אחת בדרכי לבואנוס איירס פגשתי פעם יהודי שחיבק אותי כאילו הכרתי אותו מימים ימימה. הסתכלתי עליו, והוא הבין מיד שחלה טעות.

"סליחה", אמרתי לו. "אני לא מכיר אותך".

פניו הסמיקו, אבל היהודי יצא זכאי מאותו המצב עם הרבה חכמה ואמר לי: "אולי הכרתי אותך במעמד הר סיני. כולנו היינו שם!".

.....

תגובתו של אותו יהודי מוצאת סימוכין בפרשתנו, פרשת נצבים, בה מתואר חידוש הברית שנכרתה ארבעים שנה לפני כן למרגלות הר סיני.

"ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' א-להינו ואת אשר איננו פה עימנו היום" (דברים כט, יג-יד). ורש'י מבאר: "ואף עם דורות עתידין להיות".

התורה אומרת בעצם שכולנו היינו שם באותה מידה שכולנו יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה. יהודים במהלך הדורות נולדים וחיים בתוך תרבות הגורסת כי כולנו היינו עדים להתגלות, אפילו אלה שהצטרפו לדת היהודית במהלך הדורות. היה זה מאורע יחיד במינו, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של המין האנושי, כשהעם היהודי כולו, מטף ועד זקן, זכה לפגוש את הא-להים. כל טענה אחרת על התגלות א-להית בתרבויות ובעמים אחרים מבוססת על אדם או על קבוצה מצומצמת שזכו בהתגלות הא-להית.

התפיסה הזאת היא מהפכנית ובלתי ניתנת להבנה על ידי עמים אחרים. שכננו ואותם אלה הדוגלים בטענות אנטי ציוניות, סבורים שאין לעם היהודי זכות על ארצנו עקב העובדה שרובנו איננו מצאצאי תושבי ארץ ישראל הקדומה.

"מקומכם ברוסיה, או בפולין או ברומניה", אומרים בעיקר ליהודים ממוצא אשכנזי. לא מזמן צורר יהודי אחד אמר שהסכסוך במזרח התיכון יפתר כשנחזור למקומות הללו.

סוגייה הלכתית מאוד מעניינת דנה על אותה הנקודה. הרמב"ם נשאל פעם על ידי עובדיה הגר, שנולד למשפחה נוצרית ממוצא נורמנדי באיטליה, האם היה רשאי לברך ולומר: "א-להינו וא-לוהי אבותינו" או "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" או "אשר הבדילנו" או "אשר בחר בנו" וכו'.

תשובתו של הרמב"ם היתה חד משמעית. מי שמצטרף לעם היהודי, הוא יהודי לכל דבר, והוא מצטרף למורשת ישראל ולמעגל הדורות, גם אם מבחינה גנטית אינו שייך אליו. מי שלא היה שם, גם היה שם. מי שבחר להצטרף לעם ישראל, בחר להיות שותף למעמד הר סיני.

כולנו עמדנו על הר סיני.
כי הר סיני הוא לא רק מקום גיאוגרפי.
כי השתייכות לעם ישראל איננה כרוכה בבדיקת דנ"א.