רק לפני שבוע קראנו על מעמד הר סיני. שמענו קולות, ראינו ברקים, ודיברנו על היחס הקיים בין האדם וא-להיו. לפני שבוע, היינו כמעט בשמיים. השבוע אנחנו נוסעים חזרה לארץ.

פרשת משפטיים דנה ביחסים שבין האדם לחברו. השבוע כמעט ולא נדבר על א-להים. השבוע נדבר על גזל ועברינות פלילית, על חוקי הגנת העני, הגר, היתום והאלמנה. על השגת גבול ודיני נזיקין.

בעצם, מי שאומר שהיהדות היא דת ריטואליסטית הרי זה מפני שלא קרא בחייו את פרשת משפטים.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). כך מתחילה הפרשה.
ומדוע זה היא מתחילה ב-"ואלה המשפטים" ולא "אלה המשפטים" בלי ו'?

רש"י מתיחס לאותה ו' החיבור שבפסוק הפותח ואומר לנו: "...מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". רש"י מחבר כאן בין "עשרת הדברות" לבין הדינים המופיעים בפרשתנו. "אל תחשוב –אומר לנו רש"י- שנאמר בסיני רק "אנכי ה' א-להיך" ו –"זכור את יום השבת". בסיני גם נאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו" ו-"לא תטה משפט אבינך".

היהדות לא עושה שום הבדל בין פולחן למוסר. האות ו' הזאת משמשת כגשר בין השמים והארץ. אמנם כן, עדיין ישנם יהודים המתעקשים להסתכל למעלה ולא למטה. חבר שלי סיפר לי לפני זמן מה, שהפסיק ללכת לבית הכנסת שלו. הוא מעולם לא היה בן אדם דתי, אבל בתו בת השלוש נהרגה בפיגוע והוא הגיע לשם מידי שבת להגיד קדיש.

שאלתי אותו מדוע הפסיק ללכת.

והוא ענה לי: "הלכתי לאותו בית כנסת במהלך עשרה חודשים. לפני כשבוע ישבתי במהלך התפילה ברגליים שלובות ומי שהוא הגיע אלי ואמר לי שעליי להוריד את הרגליים, שהדבר לא מקובל. ואז אמרתי לעצמי –הוא אמר- אני כבר עשרה חודשים מגיע לכאן. אף פעם אף אחד לא אמר לי שלום, ולא השיב לי שלום. בעצם, אף אחד לא שאל אותי אף פעם למה אני אומר קדיש! אם הפעם הראשונה בה מישהו פונה אלי היא על מנת להזכיר לי שאסור לשבת בבית כנסת ברגליים שלובות, אז אני כבר לא אחזור לשם. אני לא רוצה להתפלל במקום כזה!".

היהדות היא קוקטייל מושלם של שמים וארץ. אנחנו מתבקשים להסתכל למעלה, לנוח בשבת, לוותר על מאכלים מסוימים, לשמור על טהרת המשפחה, באותה מידה שאנחנו מתבקשים, לבקר חולים, לנחם אבלים, ולפתוח את ידינו לאביון, לגר, ליתום ולאלמנה.

אין הבדל בתורה בין שמים וארץ. "...מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".

לפני כמה ימים קרה לי דבר מעניין עם חבר מחו"ל. הוא שלח לי –מי יודע?- עשרה א-מיילים, ואני לא עניתי אף לא אחד. למען האמת, לא עניתי אף לא אחד כי לא קיבלתי אף אחד...

רק כעבור כמה שבועות, הסתבר שהיתה חסרה לו אות בכתובת הדואר האלקטרוני שלי.

והוא אמר לי: "דואר אלקטרוני הוא כמו התורה. אם חסרה לו אות הוא לא מגיע ליעדו...". ואני חשבתי לעצמי: "זאת בדיוק ערכה של האות ו' בתחילת פרשתנו". אם היא חסרה, גם התורה לא מגיע ליעדה. אולי זאת האות הכי חשובה של התורה כולה...