פרשת השבוע
פרשת עקב
גם אנחנו היינו גרים
פרשת עקב כוללת את אחת המצוות המוזכרות ביותר בתורה. לא מדובר על הנחת תפילין.
גם לא על כשרות. טהרת המשפחה. או על שמירת שבת.
התורה מזכירה פעם נוספת בפרשתנו את מצוות אהבת הגר:
דברים י, יח עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. יט וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
המצווה הזאת מוזכרת בתורה לא פעם אחת וגם לא פעמיים. המצווה הזאת מוזכרת שלושים ושש (!) פעמים בתורה, בנוסח שונה כשאותו העיקרון עומד מאחוריו.
כבר הגמרא שואלת (בבא מציעא נט עמ' ב):
"מפני מה הזהירה תורה בשלושים וששה מקומות (על מצוות אהבת הגר)?".
עונה שם רבי נתן (דברים שגם מובאים בפירושו של רש"י לחומש): "מום שבך אל תאמר לחברך". פירושו של דבר: אם יהודי משפיל גר כל שהוא על עברו, הרי הוא מגנה על מום הקיים בו עצמו.
מודע יש צורך לחזור כל כך הרבה פעמים על מצווה כזו?
קראתי לפני כמה ימים בדיחה שמאוד מצאה חן בעיניי והמשלימה הרעיון הזה.
בגרמניה האנטישמית של תחילת שנות השלושים, גרמני מתכוון להשכיר את ביתו. הוא מפרסם מודעה בעיתון והראשון שמגיעה אליו הוא יהודי.
הגרמני –שהיה נוצרי ומאמין אדוק- מסתכל עליו ומבחין מיד שמדובר ביהודי.
"תראה –אומר לו הגרמני- פרסמתי את המודעה שלשום, אך אתמול גג הבית נשבר, ירד גשם והבית מלא מים...אצטרך לדחות את העסקה".
"אל תדאג –אומר לו היהודי. אחי מתקן גגות...תשכיר לי את הבית והוא יסדר את הבעיה".
"בסדר –אומר לו האנטישמי- אבל אתה רואה את הילדים האלה שמשחקים ברחוב...אין לך מושג כמה רעש הם עושים! אתה לא תצליח לישון".
"אל תדאג –אמר לו היהודי- אחי השני מוכר צעצועים. אני אתן להם במתנה כמה צעצועים, הם יאהבו אותי ויירגעו...אני מסתדר טוב עם ילדים".
"טוב –אמר לו האנטישמי. אגיד לך את האמת...אני שונא יהודים! בחיים לא אשכיר את ביתי ליהודי!".
"אני יהודי??!!", אמר לו. "אני נוצרי".
"אתה נוצרי?! בוא אשאל אותך כמה שאלות ונראה אם אתה נוצרי...".
"איך קוראים לבנו של הא-להים?".
"ישו, בודאי".
"תאמר לי: איך קראו להוריו של ישו?".
"מרים ויוסף".
"מתי הוא נולד?"
"עשרים וחמישה בדצמבר".
"היכן הוא נולד?"
"הוא נולד באבוס בתוך מערה בבית לחם".
"ותגיד...אתה יודע בכלל מדוע הוא נולד באבוס בתוך מערה?".
"וודאי שאני יודע...הוא נולד שם כי אנטישמים כמוך לא רצו להשכיר בית ליהודים!".
אם ידוע לך שאביך סבל ייסורים בעבר, רוב הסיכויים שגם אתה תרחם על אלה הסובלים מאותם הייסורים היום. אם תצליח להבין ולהפנים שגם לאביך היה קשה למצוא בית ומקלט אז תפיסת העולם שלך תשתנה.
לפני שנים רבות, כשהגעתי בפעם הראשונה לארץ לפני שש עשרה שנים, מאוד התפלאתי על כך שפסוקים מהתורה כמו "לפני שיבה תקום" משולבים במודעות שונות בתחבורה הציבורית.
מאוד נדלקתי מהרעיון, לשלב פסוק מלפני אלפי שנים בתוך אוטובוס במאה העשרים.
אולי היום, כשעדיין יש המתנגדים למתן מקלט לפליטי דרפור, כשעובדים זרים במדינתנו, (ואף עולים חדשים!) זוכים ליחס משפיל ומבייש, יש מקום לכך שהאזהרות הללו מהתורה ישולבו בתמרורים ציבוריים, ואולי אף יעוטרו באורות ניאון על מנת שגם אנחנו לא נשכח שגרים היינו בארץ מצרים.