"גור אריה יהודה" (בראשית מט, ט), כתוב בתורה. "לא יסור שבט מיהודה, ומחקק מבין רגליו" (בראשית מט, י), מברך אותו אביו. וישנן שתי שאלות המתבקשות מאותה הברכה שקבל יהודה...

ראשית: למה בחר אל-הים את יהודה בתור מושל (מצאצאיו יצא בית דוד וגם המשיח)? למה לא את ראובן שהיה הבכור? או את יוסף (שלפחות היה לו ניסיון בתור משנה למלך מצרים)?

ושנית: למה נמשל יהודה לאריה?

לגבי בחירתו של יהודה ניתן לראות בתחלית פרשת "ויגש" כיצד הוא מנסה לשחרר את אחיו בנימין שנשבה על ידי יוסף. כבר נאמר במדרש שבאותה שעה יהודה היה מוכן הן למלחמה, הן לפיוס. הוא היה מוכן להיות פציפיסט. וגם היה מוכן להיות לוחם. הוא היה מוכן להיות איש פשרות. וגם היה מוכן להיות מנהיג צבאי.

לגבי השאלה השניה (מדוע נמשל יהודה לאריה), אביא משל נחמד מתוך ספר 'דורש טוב לעמו':

החיות ביקשו להמליך עליהם מלך ונתנו עיניהם בנמר: אמרו: 'הנמר כוחו במותניו והוא אכזר, ויפיל מוראו על כל החיות. נענה השועל ואמר: 'אמנם הנמר הוא הנורא שבחיות, אבל לפעמים זקוק המלך גם למידת החסד והרחמים...שהרי אם ינהג תמיד באכזריות, מה תהא עלינו? אמרו החיות: אם כן נמליך עלינו את השה, שהרי אין רחום וחנון כמוהו. נענה השועל ואמר: 'אמנם השה מצטיין במידת הרחמים, אבל מלך זקוק גם לגבורה ולכן אין טוב אלא לבחור בארי כמלך, היודע לחוס בזמן שאינו רעב ולהראות גבורה בשעת מלחמה...

אנו מקווים ממנהיג מדיני בדיוק אותן התכונות. להבין שקיים "עת מלחמה" וגם קיים "עת שלום" והחשוב ביותר, לדעת לשלוף –במידת הצורך- את הגבורה הבלתי פושרת, ואת הפשרה של הגיבורים.