בהיותו בכלא, יוסף מתחיל להתפרסם כפותר חלומות מדופלם. בסוף פרשת וישב מובאים חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים, שנועדו בסופו של דבר להציל אותו מבית הסהר. כאשר פרעה מלך מצרים יחלום בתחילת פרשת מקץ, כבר יהיה מי שיפתור את חלומותיו. שר המשקים יזכיר לפרעה את חוויותיו המרות בבית הכלא, ובין השאר יעלה את שמו של יוסף, כמי שידע לפענח את חלומו. כאשר הוא מתחיל לתאר את יוסף, הוא אומר לפרעה: "ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים" (בראשית מא, יב).

אנו רואים, שיוסף היה בולט בעיני שר המשקים כבחור עברי אשר מוצאו היה ארץ ישראל. להיות אסיר בבית כלא מצרי היתה מן הסתם חוויה די טראומתית לכל נער עברי. אולם, מתיאורו של שר המשקים, עולה שיוסף לא ביקש להסתיר את זהותו. נהפך הוא: שר המשקים ידע היטב מי היה אותו בחור!

מדי פעם, אני שומע אנשים האומרים לי שקשה להם לשמור על מסורת ישראל בימים אלה. התירוצים הם רבים: "קשה לי להגיע לתפילות בשבת...זהו היום היחיד בו אני יכול לנוח". "קשה לי לקבוע עתים ללימוד תורה...אני עובד קשה וחוזר עייף הביתה". ובעת שליפת התירוצים הללו, אני חושב על יוסף. אם הוא הצליח להביע את זהותו בהיותו בכלא המצרי...מדוע לא נצליח אנחנו?

אלפי שנים אחרי יוסף, בתקופת השואה, יהודים רבים נגשו לרבנים עם שאלות בזמן של חוסר וודאות לגבי גורלם. כמה מאותן השאלות, מרוכזות בשו"ת "שרידי אש" לרב יחיאל יעקב ווינברג ז"ל. יהודים רצו לדעת האם בית יהודי בגטו חייב במזוזה (האם בית בגטו נחשב לדירת קבע?). אחרים שאלו האם מותר ליהודי לעבוד במלאכת הבישול בשבת, אם על ידי כך הוא ניצל מעבודה הקשה בשדה. וניתן להוסיף מאות שאלות נוספות שנשאלו לרבנים בזמן השואה: האם שורד של "אקציה" גרמנית חייב להגיד "ברכת הגומל"? מה הנוסח של ברכת קידוש השם, אם יש בכלל?

בן אדם שבמקרה כזה של לחץ נפשי, עדיין מגיע לרב ושואל שאלה ודעת התורה לגבי מצבו, הוא גיבור בלי שום ספק. ומי שאומר שקשה לשמור על המסורת בזמנינו, זמנים "מטורפים" של מתח וריצות, אני אומר: "ליוסף וליהודי השואה היה קשה! והם עשו זאת, עם אומץ וגבורה!".

אולי זהו גם המסר של חנוכה, אותה נחגוג בעוד כמה ימים. גם בתקופת החשמונאים היה דרוש אומץ לא קטן כדי לשמור על דרכי היהדות. רבים מבני ישראל התייוונו, ועזבו את מסורת אבותם. מעבר לפרסום הנס, נרות החנוכה מזכירים לנו שגם בימים אפלים, ימים קשים של חרדות ודאגה, האור תמיד גובר על החושך, ואש הקודש עודנה בוערת בלב העם. כך בערה בלבם של אחינו בימי השואה. כך בערה בלבם של החשמונאים. כך בערה בליבו של יוסף.

זאת היא גבורה אמיתית.
​