בתחילת פרשת לך לך נשמע מחדש את הקריאה המפורסמת לאברהם אבינו. "ויאמר ה' אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראך. ואעשך, לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכה." (בראשית יב, א-ב). רש"י רגיש לעובדה שמובטחות לאברהם אבינו כמה ברכות באותה קריאה. כתוב: "ואעשך לגוי גדול". "ואברכך". "ואגדלה שמך". אולי די היה בהבטחה "והיה ברכה"...

מדוע יש צורך בפירוט הברכות? רש"י מביא ביאור עמוק ונפלא העונה על אותה השאלה. מדוע יש צורך בשלוש הבטחות?

"לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם".

רש"י אומר שאדם הבוחר ללכת בדרך חדשה כל שהיא עלול לשלם מחיר כבד בעקבות החלטתו. משפחתו עלולה לשלם מחיר כבד. הונו עלול להפגע. וגם שמו הטוב של האדם ירגיש בשינוי. רש"י אומר לנו שבעל חזון לוקח סיכונים, ודומני שהערה כזאת הינה הערה אקטואלית למד בשבוע בו אנו מציינים את הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
​
דוגמא מעניינת להבנת כוחו של בעל חזון היא הסתכלות בתחומם של סוללי הכבישים. היום אנו נוסעים בכבישים מסודרים שנסללו בתבונה על ידי מהנדסים ואנשי מקצוע. אך מי בוחר את מסלולו של אותו כביש עליו אנו נוסעים?
​
בעידן המודרני, בוני כבישים יכולים להיעזר באמצעי טכנולוגיים חדשניים כמו תמונות לווין בעת תכנון הפרויקט, אך ישנם מקרים שבהם אנו נוסעים על כביש שנסלל לפני מאות ואף אלפי שנים על ידי איזה חלוץ אלמוני שחיפש את דרכו בין ההרים. אחרים עקבו אחרי צעדיו, עד שאותן הפסיעות הראשונות הפכו לדרך סלול באדמה. לאחר דורות רבים, אותם הצעדים הראשונים הפכו לכביש אבנים, ואחר כך אספלט...
​
היום, עצם הנסיעה הוא דבר פשוט. ידוע לנו כיצד נגיע למקום חפצנו, ולפעמים גם ידוע לנו כמה זמן זה ייקח. אך הראשון שהלך לקח סיכונים. הוא לא ידע מה יחכה לו מאחורי ההר. גם לא ידע מתי יגיע. הוא לא ידע אם חמורו או שורו יוכלו להתמודד עם קשיי הדרך. הוא לא ידע...
​
זה בדיוק מה שקרה עם אברהם אבינו. לכן זקוק אברהם לאותן שלושת ברכות. כי יהיה לו קשה, כפי שיהיה קשה לכל אדם שירצה להתחיל דבר חדש. קראתי לפני כמה ימים שתומאס אדיסון עשה אלפיים ניסויים לפני שהצליח להמציא את נורת החשמל. עיתונאים שאלו אותו פעם מה הוא הרגיש על כך שנכשל אלפיים פעמים לפני שראה פרי מעמלו, והוא אמר: "לא נכשלתי ולו פעם אחת. פשוט היה זה תהליך הצלחה בן אלפיים צעדים".
​
פתגם מפורסם אומר: כל התחלות קשות. ואני אוסיף היום: אם זה לא קשה אז סימן שעוד לא התחלת. יש לנו נטייה לחשוב שדרכו של אברהם לארץ כנען מתחילה בפרשתנו, אך אם נסתכל בסוף הפרשה הקודמת, נראה שבסוף פרשת נח הייתה נקודת הזמן בה אברהם עזב את אור כשדים (ראה בראשית יא, לא-לב).
​
התורה אומרת דבר מעניין ביותר. בסוף פרשת נח, מסופר לנו שגם תרח רצה להגיע לארץ כנען, אך הוא הגיע לחרן ונשאר בחרן. לא היה לתרח שום עניין ערכי להגיע לארץ כנען. אברהם המשיך הלאה, גם כשידע שלקח סיכון גדול. אך בעל חזון תמיד לוקח סיכונים.
​
להיות בעל חזון, אינה לא תכונה המיועדת ליחידי סגולה כמו אברהם אבינו. גם לא לגיבורי האומה האחרים. גם אנו, בחיינו הפשוטים, מוצאים את עצמנו עומדים על פרשת דרכים, בה אנו חייבים להחליט אם ממשיכים הלאה לכיוון חזוננו, או פשוט עומדים דום מחשש לקחת סיכונים.

ובאותה הנקודה בזמן רק אנו נהיה אלה שנחליט אם נממש את עצמנו, למרות הסיכונים, בעולם או נמשיך את חיינו בתחושה מתמדת של החמצה.
​