פרשת השבוע

פרשת בהעלתך

אלה מועדי ישראל

אחרי שלושה חודשים בהם התורה דיברה על אספקטים טכניים הלכתיים ופולחניים, התורה חוזרת שוב בפרשתנו לאווירה האגדתית נוסח ספר בראשית ותחילת ספר שמות. פרשת בהעלתך כוללת את סיפורו של המן, של אלדד ומידד וגם הסיפור המפורסם של האישה הכושית. בכל אופן, בפרשה הזאת החוזרת לאווירה האגדתית, ברצוני לעסוק שוב באספקט פולחני.

פרשתנו מביאה את סוגיית פסח השני. קבוצת יהודים באו אצל משה רבינו ובקשו ממנו הזדמנות נוספת להקרבת קרבן הפסח. הם ידעו שאסור להם להקריב את הפסח בטומאה ובקשו שתנתן להם אפשרות להקריב אותו כשיטהרו. ואותם האנשים באו אל משה ואמרו לו: "אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל" (במדבר ט, ז).

אין כמעט דוגמאות או תקדים בתחום ההלכה לדבר כזה. (דבר דומה קיים אולי לגבי הלכות תפילה כשמדובר על תפילת "תשלומים"). אבל מקרה זה הוא שונה. ההזדמנות הנוספת שרצו לא נתנה במתן תורה. יש פסח אחד ויחיד! ההזדמנות הנוספת הזאת ניתנה כי הגיעה קבוצת יהודים ושאלה 'למה ניגרע'? הם ביקשו את המועד הזה!

אין היום כמעט כל זכר בלוח השנה העברי לאותו חג של פסח שני. נכון שהחג מופיע בכל לוח שנה. אבל אין כמעט דברים מיוחדים הנעשים באותו יום. אנו יודעים שאין אומרים תחנון באותו מועד. יש גם מנהג נפוץ אצל החסידים האוכלים מצות בפסח שני. אבל זה כמעט הכל...

אין לנו אף מצוות "עשה" נוספת בתורה שנולדה על פי יוזמתו של העם ולא על פי דבר ה'.
הם היו פטורים מהמצווה, אבל ביקשו הזדמנות נוספת, מועד ב'. לפחות באותה השעה בני ישראל הגיעו לדרגא מאוד גבוהה של חסידות.

הרבה דברים ניתן לאמר על אותו דור המדבר. הם היו כפויי טובה. היו בעלי זיכרון קצר. אך כאן, בסוגיית פסח השני, הם הוכיחו שגם היו בעלי מעלות. 'למה נגרע?', הם שאלו. 'למה נוותר על קיום המצווה?'.

לכן, אולי, פסח שני, מועד שכמעט נעלם מלוח השנה העברי, הוא החג הכי חשוב בשנה. המועד היחיד שנקבע על פי יוזמתם ורצונם של בני ישראל.