סגולתו של אברהם

וירא

בפרשתנו, פרשת וירא, התורה מאריכה ומדגישה את מידת החסד של אברהם אבינו בקיום מצוות קבלת אורחים. עוד היה אברהם טרוד במצוות מילה, כואב, ביום השלישי לאחר מילתו בגיל תשעים ותשע, והתורה מציינת שהוא ישב פתח האהל...

 

שואל רש"י: למה ישב פתח האהל? "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו".

 

ואנו יודעים עד כמה טרח אברהם למען אירוח המלאכים. רץ אל הבקר, שחט פר, אפה עוגות, הביא פת ומים לרחיצת הרגלים. עוד היה מצטער בגופו על המילה וכבר התחיל לעבוד את בוראו דרך קיום מצוות הכנסת אורחים.

 

אבל יש בפרשתנו מכניס אורחים שני והוא לוט בן אחיו.

גם הוא ידע לקיים את מצוות הכנסת אורחים!

 

כשבאו המלאכים להודיע לו על הפיכת סדום ועמורה, גם לוט ישב בשער סדום, קם לקראתם והכניסם הביתה. אז מדוע אם כך מוזכר רק אברהם אבינו בספרות חז"ל כמכניס אורחים דגול, ואין אדם מדבר על לוט?

 

באחד מביקוריו של רבי לוי יצחק מברדיטשב בעיר לבוב, פנה הצדיק לביתו של אחד מעשירי העיר, וביקש להתארח בביתו.

 

העשיר, שלא הכיר את הברדיטשב, דחה את הרב ושלח אותו לחפש אכסניה לעוברי דרכים.

 

יצא משם רבי לוי יצחק ופנה אל ביתו של מלמד התינוקות של לבוב, שקיבל אותו בסבר פנים יפות, האכילו, השקהו, דאג לו למיטה, וזאת בלי שידע מיהו המיוחס שבביתו.

 

אלא, שאחד מבני העיר, שהכיר את רבי לוי יצחק, ראהו נכנס לבית המלמד, הפיץ את בואו של הצדיק לעיר.

 

לא חלף אלא זמן קצר, ומרבית יהודי העיר נאספו ליד ביתו של המלמד, וביקשו לראות זיו פניו של הצדיק.

 

בין הבאים היה גם אותו עשיר, ששלח מביתו את הצדיק בבושת פנים, ועתה, משהבין כי מדובר היה בצדיק עצמו, ניגש אל הצדיק ולבקש סליחתו על הדרך בה התנהג עמו.

 

"רבי, לא הכרתיו קודם ולכן לא פתחתי ביתי בפניו", הוא אמר. "עכשיו מזמין אני את כבודו להתארח בביתי, כפי שעושים כל הצדיקים הבאים לעירנו".

 

פנה אז רבי לוי יצחק אל הקהל הרב, ששמע את דבר העשיר, ואמר להם: "אתם יודעים מהו ההבדל בין אברהם אבינו לבין לוט? כתוב בתורה ששניהם קיבלו אורחים בסבר פנים יפות!".

 

"מדוע רק אברהם אבינו השאיר את חותמו כמכניס אורחים שדלתו תמיד היתה פתוחה לעוברים ולשבים ואין אדם מדבר היום על סגולתו של לוט?".

 

אצל לוט –כשהכניס את אורחיו- נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה", ואילו אצל אברהם אומר הכתוב: "וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו".

 

לוט ראה שמדובר היה במלאכים ולכן מיהר להכניסם לביתו. אילו היה מדובר באנשים "פשוטים", לא היה מכניסם לביתו.

 

אברהם, לעומתו, ראה שבאים אנשים. הוא לא ידע כי הם מלאכים. הוא ראה יגעים, מכוסים באבק, זקוקים למאכל ומנוחה, ולמרות כל זאת הכניסם לביתו בכל הכבוד הראוי.

 

כל אחד רוצה להכניס לביתו מלאכים...

 

אבל מכיוון שהמלמד נהג בי מידת הכנסת אורחים ראויה, אין כל סיבה שאחליף את האכסניה שלי".

 

גם לוט ידע להתנהג יפה. גם הוא ידע להכניס אורחים. אבל היה פגם בליבו. הוא ידע רק להכניס אל ביתו מלאכים. התנהגות יפה למראית העין, היא לא תמיד התנהגות הוגנת. הוא היה צדיק רק כלפי חוץ. צבוע ויפה נפש רק למראית העין.

 

מי יתן ויקוים בנו הכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת".

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon