שערים וחלונות
יום הכיפורים
מסופר שפעם בימי בצורת רב אחד כינס מניין מתפללים על מנת שאלה יתפללו לירידת גשמים. כעבור מספר דקות, אחד המתפללים ניגש אל הרב והודיע לו בלחש שחלק ניכר מהמתפללים רגילים לעסוק בגזל ובגניבה.
"אין בעיה", אמר לו הרב. אם שערי שמיים ייסגרו כבר נמצאים בינינו המומחים שיפרצו אותם".
...
אחד המוטיבים המרכזים בליטורגיה של יום הכיפורים הוא השימוש החוזר במונח "שער". אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפילתנו", נאמר עוד כמה דקות בתפילת "אבינו מלכנו".
הרשימה ארוכה, במיוחד בתפילת "הנעילה" לקראת סוף הצום. "שערי ארמון מהרה תפתח...". "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום". "היום יפנה השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך".
אך לא תהיה לנו צורך לפרוץ את שערי שמים. כי הקב"ה בחסדיו הרבים פותח אותם למעננו ומעניק לנו מדי שנה את המתנה הזאת שאנו קוראים יום הכיפורים.
...
הסופר הארגנטיני אלחנדרו דולינה אמר בהזדמנות שמהותו של שער נשענת ביכולתו לשנות מצב. הוא יכול להיות פתוח או סגור. וזה מה שמבדיל אותו מכל פריט אחר (למעט חלונות!). שער שמעולם לא נפתח, איננו שער כי אם "קיר". ושער שמעולם לא נסגר, איננו שער כי אם "חור".
זה מה שהופך את היום הזה ליום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי. אנו מאמינים שהיום הזה הנו "עת רצון", יום בו שערי שמים נפתחים לרווחה לתפילתנו, יום בו תפילתנו לא חוזרת ריקם. יום בו שערי שמים נפתחים לרווחה לחשבון נפש אמיתי וכן, ולחזרת השבים.
יום הכיפורים הנו היום בו שמים וארץ מתחברים.
התיאור של קישור בין השמים לארץ מוזכר פעמיים בתורה. פעם ראשונה בתיאור בניית "מגדל בבל" בסוף פרשת נח, והשנייה בתחילת פרשת ויצא במסגרת חלומו של יעקב אבינו. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם", אמרו בני דור הפלגה.
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", מספרת לנו התורה בנוגע לסולמו של יעקב.
בכל אופן קיים הבדל מהותי בין שני הסיפורים הנוגע למיקומו של "שער השמים". פרופ' אביגדור שינאן מציע שבאמצעות חלומו של יעקב התורה מביאה אלטרנטיבה למודל הבבלי המוכר בימי קדם. מילה בבל –בנוסף לפרשנות המוכרת (מלשון "בלבול")- מקורה בביטוי "בב אילון" (שער האילים).
הבבליים האמינו שרק ניתן להגיע לאלים בדרך למעלה וששער השמיים נמצא במרום. במובן זה, סיפור מגדל בבל מתאר את ניסיונו הכושל של המין האנושי להגיע אליו.
לעומתו, יעקב לאחר חלומו מסיק מסקנה הפוכה: "יש ה' במקום הזה...אין זה כי אם בית א-להים וזה שער השמים". התורה מלמדת אותנו באמצעות אותו החלום המפורסם שניתן לגשר בין שמיים וארץ באמצעות סולם.
זה בעצם מה שננסה לעשות ב-25 השעות הקרובות. יעלה תחנוננו. יעלה קולנו. יעלה ענוינו...נבנה סולם באמצעות תפילתנו שיחבר בין שמים וארץ.
אך שער השמים הוא (כשם שאמר יעקב) "במקום הזה", ביחסים הבין-אישיים וביחס שבינינו לבין עצמנו למען הגשמת ייעודנו עלי אדמות.
באותה מידה ששערי השמים נפתחים בימים אלה, יום הכיפורים מזמין אותנו לפרוץ את אותם השערים העומדים בפנינו שאיננו מעיזים לחצות. כי לא תמיד יש לנו את האומץ. את התעוזה. או את הכח הנפשי.
....
מסופר שבמדינה במלחמה היה מלך. הוא נהג להפחיד את השבויי המלחמה בדרך משונה. הוא לקח אותם לחדר שהיו בו קבוצה של קשתים מצד אחד, ושער מברזל ענקי בצד השני.
אותו שער היה בפינה החשוכה ביותר של החדר, היה מכוסה חלודה ומעורר אימה...היה זה שער שנראה היה שאיש מעולם לא חצה. אמר המלך לשבויים: "אתם יכולים לבחור למות מחץ הקשתים או לעבור את השער… מאחוריו אחכה לכם…"
כולם בחרו בקשתים.
בסוף המלחמה, חייל אחד פנה אל המלך ואמר: "אדוני, אני יכול לשאול אותך שאלה"? מה יש מאחורי השער?".
המלך ענה לו: "לך והסתכל בעצמך!"
החייל פתח בחרדה את השער, וברגע שעשה זאת קרני שמש נכנסו לתוך החדר… ולבסוף, מופתע גילה שהשער שנפתח הוביל אל החופש…
כמה שערים לא פותחים בחיינו מהפחד להסתכן? עבור חלק מאיתנו אותו שער יכול להיות הפחד לשינוי, או הפחד מכישלון, או פשוט הפחד לעוף גבוה יותר.
"אני אפתח שער ביום הקדוש הזה", יאמר לנו א-להים ביום זה. "אבל מה איתכם??".
זה גם חלק מחשבון הנפש שעלינו לעשות ביום זה: "איזה שערים חדשים נפתח למעננו ולטובתנו בשנה הקרובה?".
שערי השמים ייסגרו בעוד 25 שעות, אבל אז יעמדו בפנינו עוד שערים שהם אלה שיביאו אותנו לצמיחה נפשית ורוחנית במסע חיינו...אם רק נחצה אותם. הבה לא נפחד, את השערים האלה כן חייבים לפרוץ.