אמפטיה
ראש השנה
...ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). ובזמן שיאהב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה (משנה תורה, הלכות תשובה פרק י, ד)
אין ספק שאברהם אבינו מקבל ציון 10 כשבוחנים אותו בפרמטרים של אמונה. אך...איזה ציון היה מקבל אברהם אבינו כאבא וכבעל?
שרה הייתה עקרה ובראותה שלא הצליחה לתת ילד לאברהם אבינו מציעה לו לבוא אל הגר, שפחתה המצרי, ולהבנות ממנה. לידת ישמעאל, בנו הבכור של אברהם אבינו עם הגר המצרים, הביאה תסכול נוסף בחייה של שרה.
תסכול מהול בקנאה כלפי הגר וישמעאל שמגיע לשיאו בפרק כא של ספר בראשית.
שרה רואה את ישמעאל, בנה של הגר המצרית, מצחק ואומרת לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" (פסוק י).
אברהם מתלבט, אך הא-להים מוציא אותו מכל ספק באומרו. "אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (פסוק יב).
על פי הפשט, א-להים אומר לאברהם "תציית לה. תעשה כרצונה!".
אך אני רוצה להציע היום פרשנות חלופית שקראתי מאת מרשה פרבדר מירקין, פסיכולוגית אמריקאית, המציעה פירוש פמיניסטי מאוד מעניין לבקשתו של הקב"ה.
"שמע בקולה", היא אומרת, זאת לא בקשה לציות אלא בקשה לאמפתיה.
שרה הייתה במצוקה רגשית. מודאגת, "מאויימת" ומפוחדת. היא הייתה צריכה שאברהם יקשיב לה באמפתיה.
מרשה פרבדר, שהיא גם מטפלת זוגית במקצועה, אומרת שבמסגרת חיי הנישואין גברים אומרים בדרך כלל: "אל תשבי שם סתם. עשי משהו!", בעוד שנשים אומרות "אל תעשה כלום, רק שב שם!".
ואני, רוצה ללכת צעד אחד קדימה ולומר: כל בן זוג –גברים ונשים כאחד- חייב לשבת לפעמים ליד השני וסתם להקשיב ולשמוע לקולו של האחר, למצוקתו, לחששותיו.
אומרים שזאת אחת המגפות שסובלים בני זמננו: חוסר התקשורת בתוך חיי הנישואין בפרט וחיי המשפחה בכלל. קראתי לפני מספר שבועות שמחקר בארה"ב הצליח לעמוד על אותה הנקודה והגיעו למסקנה שבמהלך יום ממוצע, זוג ממוצע מדבר נטו שבע עשרה דקות...
"שמע בקולה", אומר הקב"ה לאברהם וגם הוא יתברך עומד על אותה הנקודה.
אתה היטבת אברהם לשמוע את קולי. שמעת את קולי ביציאתך מבית אביך. שמעת את קולי בברית בין הביתרים שם הבטחתי שלזרעך אתן את הארץ הזאת.
עכשיו "שמע בקולה".
...
ומה לגבי תפקודו של ברהם שאביהם של יצחק וישמעאל?
ביומיים של ראש השנה אנו קוראים כיצד אברהם "הקריב" בן אחד (ישמעאל) ושלחו למדבר, וכמעט מקריב את הבן השני (יצחק, במעשה העקידה).
אין בתורה אפילו תיעוד אחד של שיחה בן אברהם אבינו לבנו ישמעאל והאינטראקציה היחידה בין אברהם ליצחק בכל התורה מתועדת במסגרת העקידה.
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱ-לֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו (כב, ז).
נכון שאברהם מקבל ציון מושלם כמאמין, אך איזה ציון הייתם נותנים לאב אשר בפעם היחידה שמנהל שיחה עם בנו רומז לו כי הוא הולך להקריב אותו?
אחרי אותה השיחה, אברהם ויצחק כבר לא ידברו ביניהם (הדבר המעניין הוא, שגם לפני אותה השיחה הם לא מדברים).
אבל פתאום כשאברהם מתאלמן, הוא מרגיש עול כבד על כתפיו במה שנוגע לעתידו של יצחק.
זה יקרה מיד לאחר העקדה. הוא נשאר לבד, הוא חייב להחליט לבד (אין כבר אישה להישען עליה). ובליבו של אברהם מתחוללת מטמורפוזה.
"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק (כד, ב-ד).
הוא מתנהג כאב למופת, הדואג לעתיד בנו. פתאום אותו אב רחוק, אשר היה מוכן להקריב את בנו, הופך ל-"אב פולני".
דבר אשר מוכיח שני דברים שכל הורה יודע מחווייתו: לא משנה מה יהיה המקצוע שלו, להיות הורה הינה המשימה המורכבת ביותר בחיינו. ודבר שני –ואולי החשוב ביותר- אולי לא ראוי לחלק ציון לאבא.