המְעַשֵה והעושה

פקודי

הרושם הנותר לאחר קריאת החלק האחרון של ספר שמות הוא שלא ברור מי היה זה שבנה את המשכן. בפרשת פקודי, רואים בברור שהמבצעים היו בצלאל ואהליאב. אך אם אנו נקרא את פרשת התרומה, נראה שהציוויים מופנים כלפי משה: "ועשית שלחן עצי שטים" (שמות כה, כג) "ועשית מנרת זהב טהור" (כה, לא) "ועשית את הקרשים למשכן" (כו, טו).

 

מה ראתה התורה להזכיר את שמו של משה כבונה המשכן אם ידוע לנו בבירור שידיים אחרות בנו אותו?

 

השאלה הזאת כבר נמצאת במדרש רבה על פרשת תרומה:

     

וכי משה עשה את המשכן? והלא כתיב "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב"?

 

אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה. מכאן אמרו רבותינו ליתן שכר למְעַשֵה כעושה, שכן  מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו שנאמר  (ד"ה א, כא) "ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר" (שמות רבה לה, ג).

 

אך יש במדרש הזה סתירה פנימית. אם באמת חייבים לתת למְעַשֵה שכר כמו לעושה, אז הפסוק המובא במדרש איננו מוכיח זאת. אדרבא. הוא מוכיח ששכרו של המְעַשֵה עולה על שכרו של העושה, כי נאמר 'ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר' ולא "אשר עשו משה ובצלאל"! אולם הכלל הזה מופיע במקום אחר בספרות חז"ל בניסוח קצת שונה. אמר רבי אלעזר במסכת בבא בתרא (דף ט עמ' א) "גדול המְעַשֵה יותר מן העושה".

 

ניתן ללמוד על הכלל הזה מתוך סוגיה הלכתית מוכרת על מצוות הנחת תפילין. בדרך כלל מקובל לחשוב שהיד ה-"מקיימת" את המצווה היא זאת עליה מונחת התפילה של יד. אולם, כשחז"ל קבעו כיצד מניחין תפילין, דרשו את הפסוק בספר דברים  "וקשרתם לאות על ידך...כתבתם על מזזות ביתך" (דברים ו, ח-ט). אומר רבי נתן בגמרא (מנחות לז): "מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל".

 

העיקר הוא היד הקושרת את התפילין ולא אותה יד בה התפילה מונחת. וגם אם נראה לעין שאותה היד שעליה מונחת התפילה של יד היא זאת שקיימה את המצווה, ההפך הוא הנכון: אותה יד שקשרה את התפילה היא זאת שקיימה את המצווה כי אותה היד היא שהביאה את המצווה לידי עשייה. היד שעליה מונחת התפילה, רק "זכתה" למצווה שבעצם קיימה היד הקושרת!

 

כל זה ("גדול המְעַשֵה יותר מן העושה") מצליח להשוות את קהל המצווים, כי ייתכן מאוד שאין לכולנו אותן היכולות כ-"עושים", אבל בהחלט יש לכולנו אותו הפוטנציאל כ-"מְעַשִים".

 

ייתכן מאוד שלא היה למשה הפוטנציאל לעשות את המשכן והגנטיקה לא הייתה לצידו בעת חלוקת הכישרונות האמנותיים. אבל הוא היה זה שעודד את העם לתת ולימד את בצלאל את התכנון. משה היה זה שלא הצליח להירדם עד שהמפעל הגיע לסיומו.

 

וגם אם בצלאל בנה את המשכן, משה היה זה שהביא אותו לידי עשייה. כי גדול המְעַשֵה יותר מן העושה.   

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon