החלטות עם השלכות רבות

כי תשא

אם נסתכל על חלוקת העליות בפרשת כי תשא, נבחין שקיים חוסר פרופורציה מאוד בולט. שתי העליות הראשונות תופסות כמעט שישים אחוזים מכמות הפסוקים שבפרשה בעוד שחמשת העליות הנוספות, מאוד קצרות לעומתן. הרושם שנותר לאחר קריאת הפרשה, הוא שחכמי בבל בעת שחילקו את הפרשה לשבע עליות, עשו מלאכת מחשבת, ועל ידי החלוקה העבירו מסר תורני עמוק.

 

מדוע?

 

הם רצו שרק בני לוי יקראו את העליה השניה, כי פשוט מגיע להם. אין אדם בישראל יותר ראוי לקריאת אותה עליה אלא בן לוי והסיבה לכך היא פשוטה. לפני אלפי שנים, כשמשה רבנו ירד מההר, ראה את עגל הזהב וצעק 'מי לה' אלי!' (שמות לב, כו). הסבא של הסבא של אותו לוי שיעלה לתורה בשבת הקרובה שמע אותו והלך לידו, ואילו הסבא של הסבא שלי לא שמע אותו והמשיך את הריקוד מסביב לעגל. 

 

בני שבט לוי החליטו החלטה עקרונית לפני אלפי שנים לעמוד ליד משה למען האמונה בא-ל והיום מאות דורות לאחר מכן עדיין יש לאותה ההחלטה השלכות: רק לוי זכאי לעלות לתורה בעת קריאת מעשה העגל.

 

אין בחיים סתם החלטות. כל החלטה, כל בחירה, כל יוזמה, עלולה להיות בעלת השלכות רבות גם במהלך הדורות. ואני לא מדבר רק על כהנים ולויים. אני מדבר גם עלינו.

 

אני זוכר את אחד מהימים הכי עצובים בחיי. הייתי בן 12 בשנת 82' כשהוריי החליטו שאותו בית ספר תיכון שאני בחרתי, ובו אמורים היו ללמוד כל חבריי לכיתה, לא היה בית ספר עבורי.

 

מאז גיל 8 רציתי להיות אדריכל. ובאותו בית ספר היה מסלול לאדריכלות. אבא שלי, מטעמים שעוד לא הצלחתי להבין, החליט שהעתידי יהיה בבית ספר יהודי במרכז בואנוס איירס בו תשעים אחוז מהתלמידים היו בעצם תלמידות.

 

בכיתי כל הלילה. לא הכרתי שם אף אחד, החברים שלי ילעגו לי על כך שאני הולך לבית ספר של בנות. והכי חשוב: אני רציתי להיות אדריכל, לא ללמוד יהדות!

 

רק היום, עוד מעט בן 50, אני מבין עד כמה ההחלטה הזאת של הוריי היתה מוצדקת, וכמה השלכות היו לאותה החלטה על חיי. אילולא ההחלטה הזאת, ייתכן מאוד שסיפור חיי היה הולך במסלול שונה לחלוטין. אילולא ההחלטה הזאת של הוריי, הייתי קם כל יום בשעה 6 בבוקר, מניח תפילין (או לא!) והייתי יוצא לדרך לניהול פרוייקט אדריכלי חדש או קיים. אבל זה לא כך. השבוע אני אקום בשעה 6 בבוקר, אניח תפילין, אכתוב עמוד נוסף בספר תורה חדש, ואגיע לקהילתי באשקלון ללמד תורה לילדים ומבוגרים כאחד. אילולי הוריי והחלטתם בשנת 82', בשבת הבאה לא הייתי עומד בבית הכנסת שלי באשקלון .

 

ישנם בחיינו הרבה פרשיות דרכים, זאת הייתה פרשת הדרכים שלי. אני אעמוד כאן באשקלון, ליד ביתי שמגיעה השבת למצוות, וליד הוריי שעלו לארץ לפני כשנתיים, בין השאר, כדי לחוות עם משפחתם רגעים כאלה. 

פשוט כי ישנן החלטות בחיים שהן בעלות השלכות רבות.

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon