המְעַשֵה והעושה

תרומה

פרשת תרומה, יחד עם הרוב המכריע של הפרקים הנותרים בספר שמות, מוקדשת לצווי בניית המשכן.

 

הרושם הנותר לאחר קריאת הפרשה הוא שמשה עשה את המשכן במו ידיו. כמעט כל הציוויים מופנים כלפיו: "ועשית שלחן עצי שטים" (שמות כה, כג) "ועשית מנרת זהב טהור" (כה, לא) "ועשית את הקרשים למשכן" (כו, טו).

 

אך כשנגיע לפרשת כי תשא, נראה שבעצם לא היה זה משה שבנה את המשכן:

 

וידבר ה', אל-משה לאמר. ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה...ואני הנה נתתי אתו, את אהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר צויתך (שמות לא, ב-ו).

 

אם כך, מה ראתה התורה להזכיר את שמו של משה כבונה המשכן אם ידוע לנו שידיים אחרות בנו את המשכן?

 

השאלה הזאת כבר נמצאת במדרש רבה על פרשת תרומה:

     

וכי משה עשה את המשכן? והלא כתיב "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב"?

 

אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה. מכאן אמרו רבותינו ליתן שכר למְעַשֵה כעושה, שכן  מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו שנאמר  (ד"ה א, כא) "ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר" (שמות רבה לה, ג).

 

אך יש במדרש הזה סתירה פנימית. אם באמת חייבים לתת למְעַשֵה שכר כמו לעושה, אז הפסוק המובא במדרש איננו מוכיח זאת. אדרבא. הוא מוכיח ששכרו של המְעַשֵה עולה על שכרו של העושה, כי נאמר 'ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר' ולא "אשר עשו משה ובצלאל"!

 

אולם הכלל הזה מופיע במקום אחר בספרות חז"ל בניסוח קצת שונה. אמר רבי אלעזר במסכת בבא בתרא (דף ט עמ' א) "גדול המְעַשֵה יותר מן העושה".

 

ניתן ללמוד על הכלל הזה מתוך סוגיה הלכתית מפורסמת על מצוות הנחת תפילין.

 

איזה יד מקיימת את מצוות תפילין?

 

בדרך כלל מקובל לחשוב שהיד המקיימת את המצווה היא זאת עליה מונחת התפילה של יד.

 

אבל נעשה עוול בישראל עם היד המקשרת את התפילין. כשחז"ל קבעו כיצד מניחין תפילין, דרשו את הפסוק בספר דברים  "וקשרתם לאות על ידך...כתבתם על מזזות ביתך" (דברים ו, ח-ט).

 

אומר רבי נתן בגמרא (מנחות לז): "מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל".

 

העיקר הוא היד הקושרת את התפילין.

 

וגם אם נראה לעין שאותה היד שעליה מונחת התפילה של יד היא זאת שקיימה את המצווה, ההפך הוא הנכון: אותה יד שקשרה את התפילה היא זאת שקיימה את המצווה כי אותה היד היא "המעשה" את המצווה. היד שעליה מונחת התפילה, רק "זכתה" למצווה שבעצם קיימה היד הקושרת!

 

כשאדם מרים טלפון על מנת להתרים חברים לטובת משפחות נזקקות, או מטלפן אחרים על מנת לבקר אדם חולה זכותו עולה על זכותו של התורם ועל זכותו של מבקר החולה...

 

ואני משוכנע שהכלל הזה מצליח להשוות את קהל המצווים, כי ייתכן מאוד שאין לכולנו אותן היכולות כ-"עושים", אבל בהחלט יש לכולנו אותו הפוטנציאל כ-"מְעַשִים".

 

ייתכן מאוד שלא היה למשה הפוטנציאל לעשות את המשכן והגנטיקה לא הייתה לצידו בעת חלוקת הכישרונות האמנותיים. אבל הוא היה זה שעודד את העם לתת ולימד את בצלאל את התכנון. משה היה זה שלא הצליח להירדם עד שהמפעל הגיע לסיומו.

 

וגם אם בצלאל בנה את המשכן, משה היה זה שעשה אותו. כי גדול המְעַשֵה יותר מן העושה.   

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon