קדושה סלקטיבית

יתרו

רק לפני שבוע, בשבת שירה, עמדנו בעת קריאת שירת הים. השבוע, בשבת יתרו, שוב נעמוד בעת קריאת עשרת הדברות. יש לי תחושות מעורבות כשאנחנו עומדים בזמן קריאת 'עשרת הדברות' או פרקים אחרים בעת קריאת התורה. מצד אחד, אני מרגיש שזה נכון, שאלה הם הפרקים החשובים והמרכזיים בכל התורה. אבל מצד שני, אני שואל את עצמי אם בכלל אנחנו רשאים לדרג את קדושתם של הפסוקים ולהגיד שיש, כביכול, פסוקים יותר קדושים מפסוקים אחרים.

שאלה בקשר לעמידה בעת קריאת 'עשרת הדיברות' הופנתה לרמב"ם וזו תשובתו:

"אין לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות. ויש מדמים שיש בתורה מדרגות, ומקצתה מעולה ממקצתה ואין הדבר כן...והוא שנאמין כי כל התורה הזאת נתונה על ידי משה רבינו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה...".

.

בעקבות הרמב"ם, הוגי דעות אחרים חשבו שאין לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות. אם כל פסוק בתורה מקורו שמים, ויש להם אותה הקדושה האינרנטית, אז אין שום טעם שנעמוד בעת קריאת פסוק אחד ונשב בעת קריאת הפסוק השני. ספר תורה הוא ספר פסול, גם אם חסרה לו האות ו' של המילה 'ויאמר', האות ב' של המילה 'בראשית' או האות א' של המילה 'אנכי'.

אך מאידך, גם קיימים מדרשים הרומזים שלא לכל אות יש אותה החשיבות. אם כי מבחינת תיאולוגית אפשר להגיד שיש לכל אות אותה הקדושה ישנם, בנוסף לנימוקים התיאולוגים, נימוקים אחרים. המדרש אומר שבמהלך עשרים וששה דורות היתה האל"ף מתלוננת לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא. אמרה לפניו: רבש"ע: אני ראשונה בין אותיות האלף בית ולא בראת עולמך בי אלא עם האות ב' (של בראשית). אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה...למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך שנ' (שמות כ) "אנכי ה' א-להיך" (בראשית רבה א, י). אין לפי המדרש הזה אותו הערך לכל אות. היא נרגעה רק כשהבינה שהקב"ה יפתח בה את עשרת הדברות עם המילה 'אנכי'.

אכן, מצד אחד אפשר להגיד שאם כל התורה היא קדושה אין טעם שנעמוד או נשב על סמך שיקול דעתנו. מבחינה תיאולוגית אולי זה נכון ומשכנע. אבל מצד שני, אין אנחנו בונים את מנהגנו ואת החוויות הדתיות שלנו רק על בסיס התיאולוגיה. (הרב הרולד קושנר, אמר פעם שההבדל בין התיאולוגיה לבין הדת הוא דומה להבדל הקיים בין אכילת סעודה במסעדה יוקרתית לבין קריאת תפריט במסעדה יוקרתית...).

ואמנם זה נכון שיש אומרים שאין שום הבדל מהותי בין הפסוק 'ויאמר ה' אל משה לאמר' לבין הפסוק 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד'. אבל גם זה נכון שכבר אלפיים שנה יהודים נהרגים על קידוש ה' (לא עלינו!) ואומרים 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד' ואף אחד לא אמר 'ויאמר ה' אל משה לאמר'.

זה ההבדל בין תיאולוגיה ודת.

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon