אבות ובנים

וישב

"אלה תולדות יעקב, יוסף" (בראשית לז, ב).

 

פרשת וישב, רומזת כבר בפסוק השני על ההשלכות הרבות שיש לחינוך ילדים. מבנה הפסוק עצמו יוצר אווירה של ילד ההולך בעקבות האב. בספר הזוהר נאמר ששלושת האבות עומדים כנגד שלושת הרגלים: חג פסח עומד כנגד אברהם (אשר אמר לאשתו ]בראשית יח, ו ["לושי ועשי עוגות"). חג השבועות כנגד יצחק (שבו נשמע קול השופר מקרנו של אותו האיל שהוקרב תחת יצחק בסיפור העקדה); וחג הסוכות הוא כנגד יעקב (שבו נאמר]בראשית לג, יז [ "ולמקנהו עשה סוכות"). הזוהר מוסיף, שחג שמיני עצרת הוא כנגד יוסף, כי כשם ששמיני עצרת הוא המשכו של חג הסוכות, כך יוסף הוא המשכו הטבעי של יעקב אבינו.

 

כבר חז"ל עומדים על הדמיון הרב שיש בין יעקב אבינו לבנו יוסף. אולי, היינו מצפים שהתורה תגיד: "אלה תולדות יעקב, ראובן", שהיה בנו הבכור. אבל התורה מעידה על חותמו של יעקב על לבו של יוסף, בן יעקב ורחל.

יוסף דומה ליעקב, לא רק באירועים שארעו לו, אלא גם במידותיו. "מה יעקב נולד מהול, אף יוסף נולד מהול. מה זה היתה אמו עקרה, אף זה היתה אמו עקרה. מה זה נתקשית אמו מצער עיבורה, אף זה נתקשית אמו בשעת הלידה. מה זה ילדה אמו שנים, אף זה ילדה אמו שנים. מה זה אחיו מבקש להרגו, אף זה אחיו מבקשים להרגו".

 

והרשימה היא עוד יותר ארוכה. "זה נשא אשה בחוצה לארץ, וזה נשא אשה בחוצה לארץ. זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ. זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום. זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים. זה נחנט, וזה נחנט. זה עלו עצמותיו (ממצרים), וזה עלו עצמותיו (במדבר רבה יד, ה).

 

כשאני קורא את המדרש הזה, אני חושב עלי ועל אבי. פעמים רבות שאלתי את עצמי האם אבי השפיע עלי בדרכי כיהודי שומר מסורת בכלל וכרב בפרט. אבי הוא יהודי חילוני. כמעט ואין לי זכרונות ילדות על ביקורים בבית הכנסת. ולא על אוכל כשר בבית. ולא על שמירת שבת.

 

עד לפני כמה שנים חשבתי שהשפעתו היתה אפסית. למדתי ממנו להיות אדם ישר, לאהוב ספרים...ירשתי ממנו את חוש ההומור. אך לפני כמה שבועות נזכרתי במעשה שהיה, בהיותי בכיתה ד', בבית הספר היהודי בארגנטינה. העלנו לנו הצגה של ריקודים לקראת סוף השנה, והריקוד שלנו היה בנוסח חסידי. המורה בקשה מאיתנו שנביא מהבית מכנסיים שחורים, חולצות לבנות וטליתות לתחפושת. הייתי הילד היחד בכל הכיתה שלא הביא טלית. אבא שלי (שעד אז, לא ראיתי אותו מעולם לובש טלית) אמר לי שטלית אינה תחפושת וביקש מסבתא שלי שתתפור עבורי טלית לבנה מאולתרת. בכיתי כתינוק וניסיתי לשכנע את אבי שאני אהיה היחיד בכל הכיתה בלי טלית אמיתית, אך לא הצלחתי.

 

רק היום, אחרי כמעט שלושים שנה , אני מצליח לתפוס עד כמה אותה ההבחנה הקטנטנה בין קודש לחול, בין טלית מאולתרת לטלית אמיתית, הותירה את רישומה בליבי.

לא מעט אנשים, עם ילדים מבוגרים, ניגשים אלי ואומרים: "אתה יודע, הרב, הזמן הוכיח שלא טעיתי בחינוך ילדיי".

 

ישנו סיפור נפלא אודות מלח זקן שהפסיק לעשן כשראה שהתוכי שלו התחיל להשתעל כמטורף. מיד חשב שאלה היו סימפטומים של דלקת ראות כתוצאה מעשן מקטרתו. אז לקח המלח את התוכי המסכן לוטרינר שבדק אותו בקפדנות. בסוף התהליך התברר שמצבו הבריאותי של התוכי היה תקין.

 

"אל תדאג", אמר הוטרינר למלח. "הוא בסדר גמור...הוא רק למד לחקות את השיעול שלך!".

 

...

 

"אלה תולדות יעקב...יוסף".

 

זה טבעו של אדם. לטוב ולרע, בנים מחקים את ההורים.

 

כנאמר בפתגם המפורסם: "הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך ילדים".

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon