בין אדום ללבן

ויצא

בתחילת פרשתנו, פרשת ויצא, יעקב נמלט מאחיו לאחר הפרשה הכואבת של מכירת בכורתו וברכת יצחק אביו.

 

כנראה היתה ליעקב בעיה עם הצבעים. הוא ברח מאדום, ונפל בידי לבן. לא בהכרח היה לו לאן לברוח. הוא חש כמו בני ישראל על חוף ים סוף במדבר. המצריים מאחורה והים מקדימה...

 

מה עליו  לעשות?

 

האחד רוצה להורגו. השני מנצל אותו וגורם לו להבין שיש הרבה מה ללמוד בתחום הרמאות והנצלנות. האחד מאיים על גופו. השני מאיים על רוחו.

 

לא היו ליעקב חיים קלים. הוא איבד את אשתו האהובה בטרם עת. ביתו דינה נחטפה ונאנסה על ידי שכם בן חמור. ראה את בנו ראובן שוכב עם פילגשו בלהה. סבל את העלמותו של בנו האהוב יוסף, עד שחשב אותו למת. יעקב בעצמו מעיד על חוויותיו הקשות בפרשת "ויגש" באומרו לפני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז, ט).

 

ובכל אופן אותה הסערה המתחוללת בחיי יעקב אבינו בפרשתנו, עושה לו טוב. במבט רטרוספקטיבי, ניתן להגיד שבין פרשתנו לבין פרשת "וישלח", יעקב עובר את התהליך בין ה-"יעקב" ל-"ישראל".

 

המאבק עם המלאך בעוד שבוע, הוא רק סוף התהליך. אבל התהליך הזה, ושינוי השם שיתרחש בפרשת וישלח, מראה על התבגרותו של יעקב אבינו. השם "יעקב", מזכיר לנו את המילה "עקוב". והשם "ישראל" מזכיר לנו את המילה "ישר".

 

יעקב נמלט מכנען "עקוב" ורמאי, וכעבור עשרים שנה חזר לכנען "ישר" אחרי שטעם את טעמם של היושר ושל ההגינות. הוא נהיה לאיש אחר, חזר לכנען בוגר. בין הבריחה מאדום והבריחה מלבן הוא מוצא את עצמו.

 

מסופר שפעם אחת, איכר אחד ביקש מא-להים לשלוט על כוחות הטבע על מנת שתצליח עבודתו באדמה. וא-להים קיים את משאלת ליבו. ולכן, כל פעם שהאיכר היה חפץ בגשם קל, ירד גשם קל, וכל פעם שהוא חפץ בשמש, השמש זרחה.

 

אולם, בשעת קציר החיטין, התברר שכל עמלו היה לריק, ושנת עבודתו היתה כישלון מוחלט.

 

האיש ניגש אל הא-להים כואב וכועס ושאל אותו על התוצאות הבלתי צפויות בשעת קציר החיטין. מדוע, אם היה בכוחו לשלוט על כוחות הטבע, הכל יצא הפוך על הפוך?

 

אמר לו א-להים: "אתה ביקשת כל אשר חפצת, אבל לא בהכרח אותם דברים אשר בהם חפצת היו יעילים לאדמה. חפצת בשמש וגשם קל, אבל מעולם לא חפצת בסערות, והן דווקא הסערות והגשמים החזקים הם אלו שמועילים לאדמה, שמפחידים עופות וחרקים ומנקים התבואה ממזיקים".

 

לפעמים אין בחיים דבר יותר מועיל מסערה, גם אם הדבר נורא כואב (גם השמן המשובח ביותר עובר תהליך קשה של כתישה). מי יודע מה היה קורה עם יעקב אילולא היה בתוך הסערה הזאת. איך היו נראים חייו בלי רדיפת אדום ובלי ניצולו של לבן?

 

ייתכן מאוד שיעקב היה נשאר אותו ילד מפונק שהיה בבית רבקה, כשהיא החליטה החלטות בשמו ובמקומו. אולי היה נשאר לנצח כ-"איש תם יושב אוהלים" הגר בצילה של אמא פולנייה דומיננטית המונעת ממנו כל סערה אפשרית.

 

מי היה מנחש שבין אדום ללבן, ימצא יעקב חיים ורודים (אולי בתקופה יחידה בחייו)?

דווקא בתקופה הזאת הוא מצא את האושר.

 

וסימן לדבר: הוא עובד שבע שנים כתמורה ללקיחת רחל לאישה ואותן שבע שנים היו בעיניו כימים אחדים. רק אדם מאושר, יכול לחוש ששבע שנות עבודה קשות כמוהן כימים אחדים...

 

לפעמים זאת טבעה של סערה. גם סערה יכולה להועיל.

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon