שני (2) חיי שרה

חיי שרה

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (בראשית כג, א). תחילתה של פרשת חיי שרה , באופן די פרדוקסלי, דנה על מיתתה של שרה אימנו.

 

מה פירוש 'שני חיי שרה'?

 

הפשט אומר לנו ששרה היתה בת מאה ועשרים ושבע שנים בעת מיתתה. אבל קיימת קריאה אחרת, ועליה אני רוצה לדון היום. אולי אפשר להבין את 'שני חיי שרה' דרך הדרש ולא רק דרך הפשט. אולי חייה של שרה היו מחולקים לשנים (2) וזה פירוש הביטוי 'שני חיי שרה'.

 

ולמה לחשב שחייה של שרה היו מחולקים לשנים?

 

ישנם אירועים בחיים שעלולים לשנות את חיינו מן הקצה אל הקצה. הולדת בן. מותו של אדם יקר. נישואין. גירושין. פשיטת רגל, ניתוח. או פשוט בן זקונים, כמו במקרה של שרה אימנו. ייתכן מאוד שיש בחיים שלנו יותר ממעגל חיים אחד...אין אנחנו חיים כל דקה בחיים באותה האינטנסיביות. לכולנו יש דבר בחיים ששינה את חיינו, שגרם לנו להתבגר. גם, לפעמים, דרך כאב וייסורים.

 

אולי המילה הראשונה בפרשה, "ויהיו", יכולה לעזר לנו להמחיש את אותו הרעיון. בעל 'מנחה בלולה' רומז ש-"ויהיו" עולה בגימטריא שלושים ושבע (37) ואם מורידים משנות חייה של שרה (127) שלושים ושבע שנים, נגיע לגיל תשעים (90) בו ילדה שרה את יצחק בנה.

 

נוכל לומר שהיו לשרה שתי תקופות חיים: חיים ראשונים עד גיל תשעים, חיים של סבל וייסורים על אותו הבן שרק הכירה באמצעות חלומותיה. וחיים שניים מגיל תשעים ועד גיל מאה עשרים ושבע, תקופת חיים בת שלושים ושבע שנים, חיים של אושר עם בנה לאחר התגשמות חלומותיה.

 

מעשה באדם שהיה הולך באמצע היער ונתקל בבית קברות.

 

בסקרנות הבחין האיש בדבר די מוזר במצבות, עליהן היו חרוטים גילאי המתים הקבורים שם.

 

הוא היה המום...כל אלה שהיו קבורים שם, היו ככל הנראה ילדים וטף, כשהמבוגר מביניהם היה בן שבע עשרה. והמוזר ביותר היה שגילאי הנפטרים היה רשום בפירוט שנים, חודשים, שבועות, ימים, שעות ואפילו דקות ושניות...

 

אבל...איך ייתכן כזה דבר? אולי מגפה? מי יודע....

 

עודו המום הגיע האיש לכפר הסמוך ושם מצא את אחד מזקני המקום ושאל אותו על אותה הטרגדיה שהתרחשה שם.

 

אבל לא הייתה שם שום מגפה וגם שום אסון לא קרה....

 

אותו זקן סיפר לו על מנהג עתיק יומין שנהגו באותו הכפר. כל ילד בהגיעו לגיל המצוות היה מקבל פנקס שהיה תמיד תלוי על צווארו ובו היה רושם את כל ההנאות ורגעי השיא של החיים.

 

בטור אחד רשם את אותו האירוע שנהנה ממנו, ולידו, בטור שני, רשם את משך זמן ההנאה.

 

אם התאהב בפעם הראשונה, שם היה רושם את זה. כמה זמן הרגיש את התחושה העילאית? ימים? שבועות?

 

ההריון הראשון...שם רשמו את זה. ומה עם אותו הטיול החלומי? והפגישה עם האח האהוב שגר בחו"ל? כמה זמן ארכה אותה התרגשות? חודשים? שנים?

 

משנפטר האדם, היו לוקחים את אותו הפנקס ומחשבים את זמני ההנאות...

 

אלו היו הגילאים שהופיעו על גבי המצבות, כי רק אותם הרגעים שנחווים באינטנסיביות כה רבה נחשבים לחיים אמיתיים.

 

'למנות ימינו כן הודע' (תהילים צ, יב), זו התפילה.

למד אותנו אל-הים למנות ולהעריך את ימינו. להבין מה ערכו של כל רגע.

 

גם כשלמראית עין הן רק שנים מועטות מול תשעים שנים, משקלן של שלושים ושבע שנים אינטנסיביות יכול להיות רב יותר מתשעים שנה עם תחושה של אפטיות.

 

אלה היו שני (2) חיי שרה.

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon