מזל טוב

יום הכיפורים

טסוטומו יאַמָגוּצִ'י נסע בקיץ 1945 לעיר הירושימה, לצורך עבודה, שבועות אחדים לפני הטלת פצצת האטום על העיר. בבוקר ה-6 באוגוסט הוא התכוון לחזור לביתו  והלך לתחנת הרכבת שבמרכז הירושימה עם שני שותפיו.

 

בדרך נזכר יאַמָגוּצִ'י ששכח את תעודת המעבר שלו וחזר לבית בו התארח. ברגע הפיצוץ, היה יאַמָגוּצִ'י במרחק של כ-3 ק"מ ממוקד הרעש. הוא הספיק לראות את המטוס המפציץ לפני שאור לבן ענק סינוור את עיניו ועטף את הכל.

 

יאַמָגוּצִ'י נפצע בינוני, עם כוויות קשות בצדו השמאלי של הגוף. ביום 9 באוגוסט, למרות פציעתו, הוא החליט לשוב לביתו...בנגסאקי.

 

באותו יום יאַמָגוּצִ'י הגיע למשרדו בעיר מולדתו והספיק לספר לחבריו על הפצצה בהירושימה. הדבר היה מיותר משום שכעבור מספר דקות חוו תושבי נגסאקי את האירוע על בשרם.

 

יאַמָגוּצִ'י מוכר כאיש היחיד בהיסטוריה אשר נפצע על ידי שתי פצצות אטום. ובכל אופן, הוא שרד ונפטר בשיבה טובה בשנת 2010 בגיל 93.

 

יאַמָגוּצִ'י בלי שום ספק היה בן מזל. גם לרעה וגם לטובה. הסיכוי הסטטיסטי שבן אדם ייפגע על ידי שתי פצצות אטום הוא נמוך מאוד.

והסיכוי שישרוד את שתיהן גם הוא לא –מי יודע מה- גבוה מדי...

 

אבל מה זה "מזל"?

 

....

 

אין סיפור אחר במקרא –למעט, אולי, סיפורי יוסף- בו האקראיות משחקת תפקיד כה דומיננטי בעלילה כמו במגילת אסתר. מרדכי היהודי ישב בשער המלך ושמע איך בגתן ותרש, שנים מסריסיו של המלך, בונים תכנית לחיסול אחשוורוש.

 

מרדכי היהודי שמע את אותה השיחה והודיע לגורמים הרלוונטיים. חיי המלך ניצלו והסריסים נתלו. המעשה נכתב בספר הזיכרונות (דברי הימים) של הוד מעלתו.

 

אותו הרישום, מוטב להגיד, יהווה את נקודת המפנה בשלב מאוחר יותר בעלילה.

 

מה היה קורה אילולי מרדכי היה יושב בשער המלך באותו יום? נניח, עומס תנועה באוטוסטראדה בין הודו לכוש...ייתכן שהייתי כותב שורות אלה בפרסית ולא בעברית...

 

אבל, בסופו של דבר, מרדכי לא לבד. החיים שלנו הם רצף של אירועים אקראיים. למראית העין, חיינו מעוצבים על ידי המזל. כל מפגש בחיים וכל תפנית מכריעה בקורותינו עטופים בהילה של אקראיות.

 

...

 

היהדות המקראית סברה שנים רבות שהמזל הנו ביטוי של רצון הא-ל. במקרא ישנן ל-"הגרלות" תפקיד מרכזי בלא מעט החלטות שברומו של עולם. נחלות השבטים, לדוגמא, נבחרו על פי הגורל. ה-"שעיר לה'" ו-"השעיר לעזאזל", שניים מסימני יום הכיפורים הבולטים ביותר מעולם המקרא, גם הוגרלו.

 

זה היה דבר מוכר, ידוע ומקובל בעולם הקדום. גם המן הרשע במגילת אסתר הפיל פור והגריל את היום ואת החודש בהם יושמד עם מרדכי.

 

בתקופת בית שני, הקונספציה מתחילה להשתנות. עם ישראל נחלק שם לשלוש כיתות עיקריות: איסיים, צדוקים ופרושים. היו הבדלים קונצפטואליים חשובים בין אותן הקבוצות, ואחד מהם היה קשור למזל.

 

האיסיים סברו שכל דבר המתרחש בעולם נעשה כגזרה מן השמים. הצדוקים, לעומתם, סברו שהכל תלוי ברצון האדם. בין אלה ובין אלה היו הפרושים שתרמו לעם היהודי רעיון מהפכני. אותו רעיון נוסח באופן קצר וגאוני בימי התנאים –שהלכו בעקבות הפרושים- על ידי רבי עקיבא.

 

אומר רבי עקיבא בפרקי אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג, יט).

 

אך מאמר זה טומן בגינו בעיה: אם הכל צפוי...איך ייתכן שהרשות נתונה? מה זה אומר?

 

אחד הסרטים האהובים עליי הינו סרטו של רוברט זמקיס, "בחזרה לעתיד". יש דבר מאוד מושך ומסקרן באותו סרט היות והוא דן בנקודה מאוד אנושית: האפשרות לשנות את העבר שלנו. כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על רגע מסוים בחייו שלו הייתה לו "מכונת זמן" בהישג יד היה נוסע אליו לשנותו. זהו, בגדול, נושא הסרט.

 

הבשורות הרעות הן, שמדובר רק במדע בדיוני, וטוב שכך...כל מעורבות באירועי העבר יכולה להוביל לשינויים בעלי עוצמה קוסמית בחיינו. הבשורות הטובות הן שאמנם אי אפשר לשנות את העבר, אבל אפשר בהחלט "לפרש" אותו אחרת מהדרך בה אנחנו רגילים לפרש אותו.

 

יש ביכולתנו לתת לאותם זיכרונות מרים שהיינו רוצים לשנות משמעויות אחרות. ושינוי התפיסה בנוגע לעברנו עוזר לנו לעצב עתיד בעל משמעות שונה.

 

זאת המשמעות של הביטוי "הכל צפוי והרשות נתונה".

 

מה שיקרה, יקרה...אבל היוזמה לחולל שינויים בחיינו היא שלנו. הרצון להיות בתנועה או לקפוא במקום הוא שלנו. הדחף לקבוע לעצמנו "חזון" לחיים אינו מוכתב מלמעלה...גם היא שלנו!

 

...

 

טסוטומו יאַמָגוּצִ'י לא יכול היה לשנות את עברו. אך יכול היה להפוך את הכאב שלו לשירה (בדומה ליצחק אבינו, שלאחר העקדה חיבר את תפילת "מנחה"). גם הטרגדיה האישית שלו לא מנעה ממנו להפוך לפעיל שלום

 

...

 

יום כיפור הינו מתנה מן השמים. הוא היום בו ניתנה לנו האפשרות לשנות את עתידנו, או לפחות את אותם החלקים התלויים בנו. את אותם היבטים הקשורים בגישתנו כלפי החיים, ביוזמתנו, וברצוננו להוביל את חיינו או להיות –חלילה- מובלים.

 

Rabino Gustavo Surazski, Ashkelon, Israel

gustisur@gmail.com

+972547675129

  • Blogger Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon