לפני מספר שנים קראתי כתבה על הסופר הפורטוגזי, ז'וזה סאראמאגו, פרס נובל לספרות בשנת 1998 בה הוא אומר ש-"לאנושות היה טוב יותר ללא התנ"ך". הוא אמר זאת במסגרת מסע הפרסום של ספרו "קין", בו הוא מפרש בדרכו הייחודית כמה מהסיפורים המפורסמים ביותר בתנ"ך.

על פי סאראמאגו רצונו האמיתי של קין היה להרוג את הא-ל שהפנה לו גב ולא שעה לקורבנו, אך משום שלא הייתה לו אפשרות לעשות זאת, החליט להרוג את אחיו.

בספרו "קין" הסופר הפורטוגזי מתאר את הא-להים: " אכזר, צמא דם, קנאי ובלתי נסבל, שקיים רק במוחנו". לאחר מכן, הוא מסכם את תורתו ואומר ש-"לאנושות היה טוב יותר ללא התנ"ך".

הטענות האלה אינן חדשות. לא מעט אנשים חושבים שבלעדי הדת העולם היה נראה טוב יותר.

בימים בהם מיליוני אנשים נרצחים מידי שנה "בשם הדת" קשה להעלות טענה הפוכה. ובכל אופן אני אשתדל...

הדת (ואפילו התנ"ך) גרמה להרבה שפיכות דמים במהלך ההיסטוריה. אך הדת (ואולי זהו החלק שהסופר הפורטוגזי מדלג בכוונה) גם גרם לגלים בלתי פוסקים של אהבה ונתינה (לצערנו, לחלק ניכר מאוד מהמין האנושי יש "מספיק דת" למטרות של שנאה, אך מעט מאוד דת למטרות של אהבה).

אך שפיכות דמים איננה קניינה הבלעדי של הדת.
כל ביטוי אנושי אשר מגרה את היצרים האפלים שבלב האדם, עלול להוביל לשפיכות דמים, ולא ישנה אם מדובר בביטוי אנושי דתי או ביטוי אנושי נטול אלמנטים דתיים. בעולמנו, אנשים גם עלולים לרצוח בגלל פוליטיקה, בגלל בגידה בחיי הנישואין ו-במדינות מסוימות- אפילו בגלל כדורגל....

אם אדם זר רוצה להכיר את מהותה של היהדות, אסור לו לקרוא את התנ"ך מבלי לקרוא את מפרשיו. ההתרשמות שיקבל מהמסרים אשר בתנ"ך עלולה לבלבל אותו. העם היהודי איננו קורא את התנ"ך אלא דרך עיני מפרשיו.

סאראמאגו הוא לא האדם הראשון אשר נדהם ממסרים מסוימים הטמונים בין שורות התנ"ך. גדולים ומכובדים ממנו כבר חיוו בעבר תחושות דומות והתמודדו איתן באמצעות מדרשים ופירושים אשר נמנים בין פניני החוכמה המוערכים ביותר בתולדות המין האנושי.

......

בפשרת לך לך א-להים ניגש אל אברהם ומודיע לו על שינוי שמו. "וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם" (בראשית יז, ה ).
וכמה פסוקים לאחר מכן, א-להים מודיע לאברהם שגם שמה של אשתו ישתנה. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ (יז, טו ).

על פי הגמרא, שינוי שמותיהם של אברהם ושרי משנה את גורלם, והוכחה לדבר היא שמיד לאחר שינוי השם שרה תיכנס להריון.

אך ייתכן ששינוי שמותיהם של אברהם ושרה משנה את גורלו של המין האנושי, כי בפעם הראשונה א-להים –מיוזמתו- לוקח את אחת מאותיות שמו (האות ה') ומצמידה לשמו של בשר ודם.

וייתכן שיש באקט הסמלי הזה, אמירה תיאולוגית מהמדרגה הראשונה. א-להים נצמד לטוב ולאותם אלה אשר יש בהם מידות טובות...כמו אברהם אבינו ושרה אמנו.

לאלה אשר בשם הא-ל והדת (ואני מוכן לציין: בשם כל דת) מפיצים דם ואלימות, הא-ל בורח מהם ומפנה להם גב. בכל דת בעולם, לצערנו גם בקרבנו, קיימים גורמים העומדים לשמאלו של הא-ל. יכול להיות בניו יורק, בבגדד, בלונדון או בירושלים...

...

אם כבר דיברנו על האופן בו הא-ל הצמיד את אחת מאותיות שמו לצדיקים, הבה נראה את הצד השני של המטבע. בפסוקים הראשונים של ספר בראשית מתואר בריאת האור ובריאת החושך. על פי מקורותינו, אנו למדים שהחושך איננו רק "היעדר האור", אלא שהא-ל ברא אותו ונתן לו שם (אנו אומרים כל בוקר "יוצר אור ובורא חושך").

אך בכל אופן קורה דבר מיוחד ביותר בנוגע לבריאת החושך. בבריאת היום הראשון נאמר: "ויקרא א-להים לאור יום, ולחשך קרא לילה" (בראשית א, ה). ודקדקו חכמים בכתוב ומצאו שאין הקבלה שלמה בין תחילתו לסיום. היה לכתוב להגיד: "ולחשך קרא א-להים לילה"...

למה לא כתוב כך?

ולמדו ולימדו: אמר רבי אלעזר: לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה.
'ויקרא א-להים לאור יום ולחושך קרא א-להים לילה' אין כתיב כאן – אלא 'ולחשך קרא לילה' (בראשית רבה ג', ה).

פרשני המקרא אומרים בבירור שבמאבק המתמשך הזה בין טוב לרע, בין שלום ומחלוקת, בין אור לחושך. אין הא-להים מצטייר בעיני חכמינו כצמא דם, אכזר, וקנאי, כלשונו של סאראמאגו.

הא-ל איננו צופה מן הצד
הא-ל איננו ניטראלי.