פרשת השבוע
פרשת חיי שרה
ציון לאבא
"...ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). ובזמן שיאהב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה...".
אין ספק שאברהם אבינו מקבל ציון 10 כשבוחנים אותו בפרמטרים של אמונה. אך...איזה ציון היה מקבל אברהם אבינו כאבא? בפרשה הקודמת הוא "הקריב" בן אחד (ישמעאל) ושלחו למדבר, וכמעט הקריב את הבן השני (יצחק, במעשה העקידה).
אך נעזוב לרגע את סיפור עם ישמעאל, ונתרכז ביחס של אברהם אבינו עם יצחק. האינטראקציה היחידה בין אב ובנו מתועדת במסגרת מעשה העקידה שקראנו לפני שבוע.
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱ-לֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו (בראשית כב,ז-ח).
איזה ציון הייתם נותנים לאב אשר בפעם היחידה שמנהל שיחה עם בנו רומז לו שהולך להקריב אותו?
אחרי אותה השיחה, אברהם ויצחק כבר לא ידברו ביניהם (הדבר המעניין הוא, שגם לפני אותה השיחה הם לא מדברים). הפעם הבאה שאברהם ויצחק יהיו ביחד באותה סצנה מקראית תהיה בקבורתו של הראשון.
ובינתיים הציון שלו כאבא, קצת מאכזב.
אבל פתאום אנו קוראים את פרשת חיי שרה, אברהם מתאלמן ומרגיש עול כבד על כתפיו במה שנוגע לעתידו של יצחק.
הוא נשאר לבד, הוא חייב להחליט לבד (אין כבר אישה על מי להישען) ובליבו של אברהם מתחוללת מטמורפוזה.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.
הוא מתנהג כאב למופת, הדואג לעתיד בנו. פתאום אותו אב רחוק, אשר היה מוכן להקריב את בנו, הופך ל-"אב פולני".
דבר אשר מוכיח שני דברים שכל הורה יודע מחווייתו:
לא משנה מה יהיה המקצוע שלו, להיות הורה הינה המשימה המורכבת ביותר בחיינו.
ודבר שני –ואולי החשוב ביותר- אולי לא ראוי לחלק ציונים להורים.